המשיח בתנ"ך לאור ספרי חז"ל
האם אנו מסוגלים לקבל מושג על המשיח היהודי מתוך התנ"ך ומתוך כתבים יהודיים נוספים?
נלמד את נבואות התנ"ך על המשיח – לאור הספרים החיצוניים, התרגומים לארמית, המדרשים, פרשנים יהודיים מימה"ב וספר הזוהר.
הקדמה
אם תחפש חיפוש מהיר באינטרנט בנושא 'הנבואות על המשיח' תמצא במהרה מאות אלפי קישורים. דבר זה אינו מפתיע משום שהוכחת היות ישוע משיח ישראל דרך הברית הישנה – התנ"ך – הייתה הכלי האפולוגטי העתיק ביותר בנצרות; כלי זה נמצא כבר בשימושו של ישוע עצמו, שהכריז בפני תומכיו ובפני מתנגדיו:
אִלּוּ הֶאֱמַנְתֶּם לְמֹשֶׁה, הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים לִי, כִּי עָלַי כָּתַב. (יוחנן ה, 46)
צָרִיךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם כָּל הַכָּתוּב עָלַי בְּתוֹרַת מֹשֶׁה וּבַנְּבִיאִים וּבַתְּהִלִּים. (לוקס כד, 44)
כותבי הברית החדשה המשיכו את דרכו של אדונם בצטטם את התנ"ך לעתים תכופות, על מנת להוכיח כי ישוע הוא התגשמות הבטחות אלוהים לעם ישראל; וכך עשו אבות הכנסייה ואפולוגטיקנים נוצרים מימי הביניים ועד ימינו אנו.
אך ביהדות הרבנית של ימינו נושא 'המשיח' אינו מקבל תשומת לב רבה כל כך. אמנם התקווה למשיח שיפדה את ישראל נותרה בעינה; ובכל זאת, רבים מן היהודים אינם מודעים כמעט לחלוטין לעושרן ולעומקן של הנבואות על המשיח המצויות בתנ"ך. פעמים רבות הם נבוכים בשומעם בפעם הראשונה מפי מבשר משיחי או נוצרי על העבד הסובל בישעיה נג לדוגמה, ועל היות ישוע העבד הסובל שעליו מדובר – מי שסבל ומת לכפרת חטאי עמו. כתגובה לטענות אלה אפולוגטיקנים יהודיים מאשימים נוצרים לעתים קרובות בהוצאת דברי התנ"ך מהקשרם והתאמתם באופן מלאכותי לחיי ישוע; לטענתם למעשה דיברו הנביאים על דבר שונה לחלוטין. לדוגמה, באופן כללי היהודים מפרשים את ישעיה נג כאילו בפרק זה מדובר על עם ישראל, עבד ה', ולא על המשיח, כפי שטוענים הפרשנים הנוצרים. כתוצאה מכך יש אינספור פולמוסים אפולוגטיים בין הפרשנים בנסותם להוכיח פירושו של איזה צד נכון יותר.
ישנה דרך יעילה ואף חיונית שבאמצעותה ניתן להבין טוב יותר את ההקשר המקורי של נבואות התנ"ך. דרך זו היא ההיקף הרחב יותר של כתבים יהודיים עתיקים כגון הספרים החיצוניים (למשל ספר חנוך), התַרגומים הארמיים (תִרגומים קדומים של התנ"ך לארמית, לעתים בפרפרזה), המדרשים והתלמוד. אף בכתבים מאוחרים יותר, כגון פרשני ימה"ב או ספר הזוהר, ניתן להיעזר רבות. התלמוד הבבלי עצמו מגלה לנו כי "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח" (ברכות לד, ע"ב), וכך שימוש משכיל במקורות יהודיים אלה יש בו כדי לסייע בידינו לאין שיעור בבואנו לקבוע אם פסוקים מסוימים בתנ"ך מתייחסים למשיח אם לאו.
במאמר זה נראה כיצד רבים ממקורות יהודיים אלה מאמתים כי נבואות התנ"ך באות לקבוע את זהותו של משיח ישראל בבהירות רבה; נבואות אלה אכן מראות כי הדמות היחידה בהיסטוריה של עם אלוהים, המתאימה לנאמר בנבואות, היא לא אחרת מאשר ישוע מנצרת.
המשיח יהיה מזרע האישה
הנבואה בתנ"ך:
וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב. (בראשית ג, טו)
הערות:
בפסוק זה מדובר על יריבות בין הנחש, שזה מכבר גרם לאדם ולחוה לחטוא, ובין אישה מסתורית וזרעה, אשר יכה את ראש הנחש. תרגום יהונתן בן עוזיאל כמו התרגום הירושלמי, מייחסים שניהם את הפסוק הזה לימות המשיח שיבוא לעולם ויביא שלום בין בני האדם:
ועתידין אינון למעבד שפיותא בעיקבא ביומי מלכא משיחא ("והם עתידים לעשות שלום בסוף, בימי מלך המשיח") (תרגום יהונתן בראשית ג, טו)
שפיותא בעקבא בסוף עקב יומיא ביומוי דמלכא משיחא (הם יעשו "שלום בעקב, בסוף קץ הימים, בימי מלך המשיח") (תרגום ירושלמי בראשית ג, טו) (ראה סנטלה, עמ' 19 - 20)
במבט ראשון נראית נבואה זו, כי המשיח יהיה 'מזרע האישה', חסרת משמעות – הלא כולם נולדים מאישה. בו בזמן נשמע רעיון זה מוזר משהו, שכן מקור הזרע הוא בדרך כלל באב. על כן אולי מרמז פסוק זה לכך שמי שיכה את ראש הנחש יקבל את 'זרעו' האנושי מאימו ולא מאביו. ישוע, שנולד מאישה (הבתולה מרים) ללא אב אנושי, היה אכן "זרע האישה" שבא כדי להביס את הנחש הקדמוני (הראשונה ליוחנן ג, ח; התגלות יט, 19–20) וכדי לכונן שלום בין יהודים לגויים, כמתואר באיגרת אל האפסיים. פרק יב בהתגלות מספק בעבורנו תיאור עשיר של האישה, זרעה המשיח, ומלחמתם בנחש.
ההתגשמות בברית החדשה:
אֲבָל כַּאֲשֶׁר מָלְאָה הָעֵת שָׁלַח אֱלֹהִים אֶת בְּנוֹ, יְלוּד אִשָּׁה וְכָפוּף לַתּוֹרָה. (אל הגלטיים ד, 4)
הֵן הוּא שְׁלוֹמֵנוּ; הוּא עָשָׂה אֶת הַשְּׁנַיִם לְאֶחָד וְהָרַס בִּבְשָׂרוֹ אֶת מְחִצַּת הָאֵיבָה... כְּדֵי לִבְרֹא בּוֹ עַצְמוֹ אֶת הַשְּׁנַיִם לְאָדָם חָדָשׁ אֶחָד וּבְכָךְ לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם, וּכְדֵי שֶׁבְּגוּף אֶחָד יְרַצֶּה אֶת שְׁנֵיהֶם לֵאלֹהִים עַל-יְדֵי הַצְּלָב, בַּהֲמִיתוֹ בּוֹ אֶת הָאֵיבָה. (אל האפסיים ב, 14–16)
אוֹת גָּדוֹל נִרְאָה בַּשָּׁמַיִם: אִשָּׁה אֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ לְבוּשָׁהּ, הַיָּרֵחַ תַּחַת רַגְלֶיהָ, וְעַל רֹאשָׁהּ עֲטֶרֶת שֶׁל שְׁנֵים-עָשָׂר כּוֹכָבִים; הָרָה הִיא וְזוֹעֶקֶת מִכְּאֵבִים וְצִירֵי לֵדָה. גַּם אוֹת אַחֵר נִרְאָה בַּשָּׁמַיִם: וְהִנֵּה תַּנִּין גָּדוֹל... וְהַתַּנִּין עָמַד לִפְנֵי הָאִשָּׁה הַקְּרוֹבָה לָלֶדֶת, כְּדֵי לִבְלֹעַ אֶת בְּנָהּ בְּעֵת הַלֵּדָה. לְאַחַר שֶׁיָּלְדָה בֵּן זָכָר, אֲשֶׁר עָתִיד לִרְעוֹת אֶת כָּל הַגּוֹיִים בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, נֶחְטַף בְּנָהּ אֶל הָאֱלֹהִים וְאֶל כִּסְאוֹ... אָז הֻשְׁלַךְ הַתַּנִּין הַגָּדוֹל, הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי הַנִּקְרָא מַלְשִׁין וְשָׂטָן, הַמַּתְעֶה אֶת תֵּבֵל כֻּלָּהּ... כַּאֲשֶׁר רָאָה הַתַּנִּין כִּי הֻשְׁלַךְ אַרְצָה, רָדַף אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר יָלְדָה אֶת הַזָּכָר... קָצַף הַתַּנִּין עַל הָאִשָּׁה וְהָלַךְ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עִם שְׁאָר זַרְעָהּ הַשּׁוֹמְרִים אֶת מִצְווֹת אֱלֹהִים וְלָהֶם עֵדוּת יֵשׁוּעַ. (התגלות יב, 1–17)
המשיח יהיה בן אברהם
הנבואה בתנ"ך:
וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל-אַבְרָהָם... וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ. כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי. (בראשית כב, 15–18)
הערות:
אלוהים הבטיח לאברהם כי זרעו יהיה ברכה לעולם כולו וכי צאצאיו ירבו לרוב. המדרש מספר לנו כיצד יתרבה מאוד זרעו של אברהם בימות המשיח, שיהיה הוא עצמו צאצא של אברהם:
[בימות המשיח יהיו בני ישראל] כחול אשר על שפת הים (במדבר רבה ב; ראה סנטלה, עמ' 21)
ישוע היה כמובן צאצא של אברהם. בזכות ישוע הורחבו כל ההבטחות שניתנו לאברהם אל כל הגויים; באמצעות ישוע למדו מיליוני נוצרים להכיר את אלוהי ישראל, וקיבלו את הברכות הרוחניות שהבטיח אלוהים לאברהם.
ההתגשמות בברית החדשה:
סֵפֶר הַיּוּחֲסִין שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן-דָּוִד בֶּן-אַבְרָהָם. (מתי א, 1)
וְהִנֵּה הַהַבְטָחוֹת נֶאֶמְרוּ לְאַבְרָהָם, וּלְזַרְעוֹ. לֹא נֶאֱמַר "לִזְרָעֶיךָ", כְּמוֹ עַל רַבִּים, אֶלָּא "לְזַרְעֲךָ", כְּמוֹ עַל יָחִיד, וְהוּא הַמָּשִׁיחַ. (אל הגלטיים ג, 16)
המשיח יהיה צאצא יעקב
הנבואה בתנ"ך:
אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל... וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר. (במדבר כד, 17–19)
הערות:
התרגומים הארמיים מאמתים כי "כוכב מיעקב" יהיה המשיח:
יקום מלכא מיעקב ויתרבא משיחא מישראל ("יקום מלך מיעקב ויגדל משיח מישראל") (תרגום אונקלוס במדבר כד, יז)
ישוע אכן היה בנו של יעקב, בן ישראל.
ההתגשמות בברית החדשה:
בֶּן יַעֲקֹב, בֶּן יִצְחָק, בֶּן אַבְרָהָם, בֶּן תֶּרַח, בֶּן נָחוֹר. (לוקס ג, 34)
המשיח יהיה משבט יהודה
הנבואה בתנ"ך:
לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים. (בראשית מט, י)
הערות:
הפסוק שלעיל מגלה לנו כי 'שילה' מסתורי יקום משבט יהודה וימשול בעמו. אך כיצד נדע כי המדובר במשיח? התרגומים, המדרשים והתלמוד מאשרים כולם כי 'שילה' הוא אכן שמו של המשיח, שיהיה משבט יהודה:
לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו "עד דייתי משיחא דדיליה היא מלכותא וליה ישתמען עממיא" ("עד כי יבוא המשיח, שלו המלכות") (תרגום אונקלוס בראשית מט, י–יב, ראה סנטלה, עמ' 27)
עד הזמן שמלך המשיח הצעיר מבניו יבוא (תרגום יהונתן בראשית מט, י–יב)
לא יסור שבט מיהודה... ומחוקק מבין רגליו... עד כי יבוא שילה, זה מלך המשיח... שבט מיהודה זו סנהדרין שהוא מכה ורודה... א"ר חנין, אין ישראל צריכין לתלמודו של מלך המשיח לע"ל שנא' (ישעיה י"א; י) 'אליו גוים ידרושו', לא ישראל. א"כ למה מלך המשיח בא ומה הוא בא לעשות, לכנס גליותיהן של ישראל וליתן להם ל' מצוות. (בראשית רבה, פרש צ"ח)
מה שמו של מלך המשיח... יהוה שמו שנא' (ירמיה כג) וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו... שילה שמו של המשיח (בראשית מ"ט) שנאמר עד כי יבוא שילה..." (איכה רבתי א, 16 על איכה א', ט"ז; ראה גם סנהדרין צ"ח, ע"ב) (ראה סנטלה, עמ' 28)
ישוע הגשים נבואה זו, בהיותו משבט יהודה. נוסף על כך, הנבואה והמדרשים חושפים בפנינו את זמן ביאתו של המשיח. הם מגלים כי על שבט יהודה יהיה לשמור על זהותו ועל אילן היוחסין שלו – עד לביאתו של המשיח, וכי אחר כך יסור השבט (השלטון) מידי מטה יהודה. ואכן, היהודים הצליחו בשמירה על אילן היוחסין שלהם עד לזמנו של ישוע, אך איבדו יכולת זו בשנת 70 לספירה כשנחרב בית המקדש. כפי שכותב סנטלה: "המשיח היה צריך לבוא בתקופה שעוד אפשר היה לקבוע מתוך ספר היוחסין שהוא נמנע עם שבט יהודה... אחרי חרבן הבית השני אי אפשר היה להוודע על שלשלת היוחסין של העם" (סנטלה, עמ' 58)
ההתגשמות בברית החדשה:
כְּבֶן שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה הָיָה יֵשׁוּעַ כַּאֲשֶׁר הֵחֵל בְּפָעֳלוֹ, וּלְפִי מַה שֶּׁנֶּחְשַׁב הָיָה בֶּן יוֹסֵף, בֶּן עֵלִי... בֶּן עַמִינָדָב, בֶּן אַדְמִין, בֶּן אַרְנִי, בֶּן חֶצְרוֹן, בֶּן פֶּרֶץ, בֶּן יְהוּדָה. (לוקס ג, 23, 33)
הִנֵּה נִצַּח הָאַרְיֵה מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֹׁרֶשׁ דָּוִד, לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת שִׁבְעַת חוֹתָמָיו (התגלות ה, 5)
המשיח יהיה צאצא דוד
הנבואה בתנ"ך:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וְזֶה-שְּׁמוֹ אֲשֶׁר-יִקְרְאוֹ יְהוָה צִדְקֵנוּ. (ירמיה כג, ה–ו)
הערות:
נבואה זו דנה בצאצא מסוים של דוד שיהיה "צמח צדיק" ומלך, שיושיע את יהודה וישראל, ואשר ייקרא "יהוה צדקנו". התלמוד מספר לנו כי רבי שמואל בן-נחמן (שנת 260 לספירה) ואבא בר-כהנא (שנת 300 לספירה) הסיקו שניהם כי השם האלוהי 'יהוה צדקנו' הוא "שמו של המשיח" (בבא בתרא ע"ה, ע"ב; ראה סנטלה, עמ' 36) ישוע, שמשמעות שמו היא "ישועה", הגשים נבואה זו בהיותו בן דוד ובבואו להושיע את עמו מחטאיהם.
ההתגשמות בברית החדשה:
סֵפֶר הַיּוּחֲסִין שֶׁל יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן-דָּוִד בֶּן-אַבְרָהָם... (מתי א, 1)
אַל תִּפְחֲדִי, מִרְיָם, כִּי מָצָאת חֵן לִפְנֵי אֱלֹהִים. הִנֵּה תַּהֲרִי וְתֵלְדִי בֵּן, וְתִקְרְאִי שְׁמוֹ יֵשׂוּעַ. הוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן-עֶלְיוֹן יִקָּרֵא, וַיהוה אֱלֹהִים יִתֵּן לוֹ אֶת כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו; וְיִמְלֹךְ עַל בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וְאֵין קֵץ לְמַלְכוּתוֹ. (לוקס א, 30–33)
המשיח יהיה בנה של בתולה
הנבואה בתנ"ך:
לָכֵן יִתֵּן אֲדֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל. (ישעיה ז, יד)
הערות:
בערך בשנת 735 לפנה"ס הבטיח הנביא ישעיה אות לאחז, מלך יהודה: עלמה או בתולה, תלד בן ששמו 'עמנואל', אשר משמעותו "אלוהים איתנו". המילה 'עלמה', אשר משמעותה "צעירה", "אישה לא נשואה", בדרך כלל מפורשת כ"בתולה". בעוד שהטקסט בעברית מעורפל, תרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית, שנעשה על ידי יהודים באלכסנדריה במאה השלישית לפנה"ס) מבאר ומבהיר בתרגום 'עלמה' למילה היוונית parthenos, שמשמעותה אחת – בתולה. אם נותר בליבנו כל ספק כי בטקסט מדובר על בתולה, עלינו לשאול את עצמנו: איזה מן אות היה אות זה, לו בישר ישעיה על הולדת ילד מאישה צעירה שקיימה יחסי אישות רגילים עם בעלה? אות זה היה חסר משמעות כליל, שכן דבר זה מן הרגילות הוא; 'אות' מטבעו הוא התרחשות בלתי רגילה. וכך מתקבל ביותר על הדעת כי הנביא אכן הכריז על בתולה שתלד לידה עתידית פלאית.
כידוע הרתה מרים, אמו של ישוע, בעודה בתולה.
ההתגשמות בברית החדשה:
אָמַר לָהּ הַמַּלְאָךְ, אַל תִּפְחֲדִי, מִרְיָם, כִּי מָצָאת חֵן לִפְנֵי אֱלֹהִים. הִנֵּה תַּהֲרִי וְתֵלְדִי בֵּן, וְתִקְרְאִי שְׁמוֹ יֵשׂוּעַ. אָמְרָה מִרְיָם אֶל הַמַּלְאָךְ, אֵיךְ יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה, הֲרֵי אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אִישׁ? הֵשִׁיב הַמַּלְאָךְ וְאָמַר: רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תָּבוֹא עָלַיִךְ וּגְבוּרַת עֶלְיוֹן תָּצֵל עָלַיִךְ. לָכֵן קָדוֹשׁ יִקָּרֵא הַיִּלוֹד, בֶּן-אֱלֹהִים. (לוקס א, 30–35)
המשיח ייוולד בבית לחם
הנבואה בתנ"ך:
וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם. (מיכה ה, א)
הערות:
הנביא מיכה מכריז כי מושל ש"מוצאותיו מקדם" ייוולד בבית לחם וימשול על ישראל. תרגום יהונתן מזהה מושל זה כמשיח, בתרגמו את מיכה ה, א: "ממך לי ייצא להיות משיח". בהמשך נראה גם כיצד מפרש רד"ק את פסוק זה כאילו מדובר בו על המלך-המשיח וקורא לו 'האל'.וגם רש"י אומר על מיכה ה, א:
ואתה בית לחם אפרתה - שיצא דוד משם שנאמר בו (שמואל א יז) עבדך ישי בית הלחמי ובית לחם קרוי אפרת שנאמר (בראשית מח) בדרך אפרת היא בית לחם:...
ממך יצא לי - משיח בן דוד וכה"א (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים:
ומוצאותיו מקדם - לפני שמש ינון שמו (תהלים ע"ב):
כפי שניבא מיכה, נולד ישוע בבית לחם, עיר דוד.
ההתגשמות בברית החדשה:
וְגַם יוֹסֵף, שֶׁהָיָה מִבֵּית דָּוִד וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ, עָלָה מִן הַגָּלִיל אֶל יְהוּדָה, מֵהָעִיר נָצְרַת לְעִיר דָּוִד הַנִּקְרֵאת בֵּית לֶחֶם, לְהִתְפַּקֵּד עִם מִרְיָם אֲרוּסָתוֹ וְהִיא הָרָה. כַּאֲשֶׁר הָיוּ שָׁם מָלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת. (לוקס ב, 4–6)
המשיח יבשר בגליל
הנבואה בתנ"ך:
כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם. הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם. (ישעיה ח, כג–ט, א)
הערות:
ישעיה ניבא כי אור גדול ייגה על "גליל הגויים". חשיבות רבה יש לעובדה שישוע גדל בנצרת שבגליל, ועשה את רוב שליחותו הציבורית באזור זה – 'גליל הגויים' – אזור שבו עובדי אלילים רבים חיו לצד יהודים, הרחק מהמרכז היהודי הדתי שבירושלים.
ההתגשמות בברית החדשה:
כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יֵשׁוּעַ כִּי הִסְגִּירוּ אֶת יוֹחָנָן יָצָא אֶל הַגָּלִיל. הוּא עָזַב אֶת נָצְרַת וּבָא לָגוּר בִּכְפַר נַחוּם לְיַד הַיָּם, בְּחֶבֶל זְבוּלוּן וְנַפְתָּלִי, לְמַעַן יִתְקַיֵּם הַנֶּאֱמָר בְּפִי יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא: אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי, דֶּרֶךְ הַיָּם, עֵבֶר הַיַּרְדֵּן, גְּלִיל הַגּוֹיִם. הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָּדוֹל, יֹשְׁבֵי בְּאֶרֶץ צַלְמָוֶת אוֹר נָגַהּ עֲלֵיהֶם. (מתי ד, 12–16)
המשיח יהיה נביא כמשה
הנבואה בתנ"ך:
נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. (דברים יח, טו)
נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. (דברים יח, יח)
הערות:
ספר דברים מכריז כי אלוהים יקים נביא אחר שיהיה כמו משה. תרגום יהונתן בן עוזיאל מוסיף כי נביא אחר זה יוקם על ידי רוח הקודש:
נביא מביניכון מן אחוכון דדמי לי ברוח קודשא יקים לכון יי אלהכון מניה תקבלון. (תרגום יהונתן דברים יח, טו) (ראה סנטלה, עמ' 33)
נביא אקים להון מביני אחוהון דרוח קודשא. (תרגום יהונתן דברים יח, יח)
במדרש על קהלת מדובר גם על 'המושיע האחרון' שכמו משה, המושיע הראשון, ירכב על חמור ויספק לחם מן השמים ומים חיים עבור עמו:
כגואל ראשון כך גואל אחרון. מה גואל ראשון, נאמר (שמות ד') ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, כן גואל אחרון שנאמר, עני ורוכב על החמור (זכ' ט 9). מה גואל הראשון, הוריד את המן שנא' (שמות ט"ז) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, כך גואל אחרון יוריד את המן שנאמר (תהלים ע"ב) יהי פסת בר בארץ. מה גואל ראשון העלה את הבאר, אף גואל אחרון יעלה את המים שנאמר (יואל ד') ומעין מבית ה' יצא. (מדרש קהלת רבתי א; ראה סנטלה, עמ' 33)
תלמידי ישוע זיהו אותו כ'נביא' שמשה דיבר עליו. ישוע סיפק לחם מן השמים עבור עמו והבטיח כי יהיה להם "מקור מים חיים נובעים לחיי עולם".
ההתגשמות בברית החדשה:
מָצָאנוּ אֶת זֶה שֶׁכָּתַב עָלָיו מֹשֶׁה בַּתּוֹרָה, וְכֵן גַּם הַנְּבִיאִים, אֶת יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹסֵף מִנָּצְרַת. (יוחנן א, 45)
אִלּוּ הֶאֱמַנְתֶּם לְמֹשֶׁה, הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים לִי, כִּי עָלַי כָּתַב. (יוחנן ה, 46)
רָאוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הָאוֹת שֶׁעָשָׂה וְאָמְרוּ: "זֶהוּ בֶּאֱמֶת הַנָּבִיא שֶׁבָּא אֵל הָעוֹלָם." (יוחנן ו, 14)
הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, לֹא מֹשֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת הַלֶּחֶם מִן הַשָּׁמַיִם אֶלָּא אָבִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַלֶּחֶם הָאֲמִתִּי מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי לֶחֶם הָאֱלֹהִים הוּא הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם וְנוֹתֵן חַיִּים לָעוֹלָם. אָמְרוּ אֵלָיו: אָדוֹן, תֵּן נָא לָנוּ תָּמִיד אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה.אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: אֲנִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים. כָּל הַבָּא אֵלַי לֹא יִרְעַב, וְהַמַּאֲמִין בִּי לֹא יִצְמָא עוֹד." (יוחנן ו, 32–35)
עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: "כָּל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה יִצְמָא שׁוּב, אֲבָל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לֹא יִצְמָא לְעוֹלָם; הַמַּיִם שֶׁאֶתֵּן לוֹ יִהְיוּ בּוֹ לִמְקוֹר מַיִם נוֹבְעִים לְחַיֵּי עוֹלָם." (יוחנן ד, 13–14)
המשיח יעשה ניסים
הנבואה בתנ"ך:
אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה. אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם כִּי נִבְקְעוּ בַמִּדְבָּר מַיִם וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה. (ישעיה לה, ה–ו)
הערות:
סימן אחד שהגיעה מלכות אלוהים הוא ריפוי חולים ושחרור עַם אלוהים מהמכאובים המייסרים אותם. ריפוי החולים, השבת הראייה לעיוורים והשמיעה לחירשים היו חלק מרכזי בשליחותו של ישוע.
ההתגשמות בברית החדשה:
בְּאוֹתָהּ עֵת רִפֵּא רַבִּים מִמַּחֲלוֹת, מִנְּגָעִים וּמֵרוּחוֹת רָעוֹת, וּלְעִוְרִים רַבִּים הֶעֱנִיק מְאוֹר עֵינַיִם. (לוקס ז, 21)
כַּאֲשֶׁר שָׁמַע יוֹחָנָן בְּבֵית הַסֹּהַר עַל מַעֲשֵׂי הַמָּשִׁיחַ שָׁלַח בְּיַד תַּלְמִידָיו לִשְׁאֹל אוֹתוֹ: אַתָּה הוּא אֲשֶׁר נוֹעַד לָבוֹא, אוֹ נְחַכֶּה לְאַחֵר? הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: לְכוּ הַגִּידוּ לְיוֹחָנָן אֶת אֲשֶׁר אַתֶּם שׁוֹמְעִים וְרוֹאִים: עִוְרִים רוֹאִים, פִּסְחִים מְהַלְּכִים, מְצֹרָעִים מְטֹהָרִים, חֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים, מֵתִים קָמִים, עֲנִיִּים מִתְבַּשְּׂרִים. (מתי יא, 2–5)
המשיח ירעה את עם אלוהים
הנבואה בתנ"ך:
וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיהֶם רֹעֶה אֶחָד וְרָעָה אֶתְהֶן אֵת עַבְדִּי דָוִיד הוּא יִרְעֶה אֹתָם וְהוּא-יִהְיֶה לָהֶן לְרֹעֶה. וַאֲנִי יְהוָה אֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים וְעַבְדִּי דָוִד נָשִׂיא בְתוֹכָם אֲנִי יְהוָה דִּבַּרְתִּי. (יחזקאל לד, כג–כה)
וְעַבְדִּי דָוִד מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם וְרוֹעֶה אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּם וּבְמִשְׁפָּטַי יֵלֵכוּ וְחֻקּוֹתַי יִשְׁמְרוּ וְעָשׂוּ אוֹתָם. וְיָשְׁבוּ עַל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְעַבְדִּי לְיַעֲקֹב אֲשֶׁר יָשְׁבוּ-בָהּ אֲבוֹתֵיכֶם וְיָשְׁבוּ עָלֶיהָ הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְנֵיהֶם עַד-עוֹלָם וְדָוִד עַבְדִּי נָשִׂיא לָהֶם לְעוֹלָם. (יחזקאל לז, כד–כה)
הערות:
אלוהים הבטיח לעמו רועה משושלת דוד אשר ידריך אותם ויאכיל אותם. רד"ק (רבי דוד קמחי) ורש"י, שניהם אומרים על הפסוקים ביחזקאל לד כי 'עבדי דוד' הוא המשיח. רד"ק מוסיף ואומר על הנבואה בפרק לז כי 'עבדי דוד' הוא מלך המשיח. הוא נקרא דוד משום שהוא מזרע דוד (ראה סנטלה, עמ' 114).
ישוע, בן דוד, קרא לעצמו 'הרועה הטוב' שבא לקבץ את צאנו ולתת את חייו עבורם.
ההתגשמות בברית החדשה:
אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב. הָרוֹעֶה הַטּוֹב נוֹתֵן אֶת נַפְשׁוֹ בְּעַד הַצֹּאן [...] אֲנִי הָרוֹעֶה הַטּוֹב. אֲנִי מַכִּיר אֶת שֶׁלִּי וְשֶׁלִּי מַכִּירִים אוֹתִי, כְּשֵׁם שֶׁהָאָב מַכִּיר אוֹתִי וַאֲנִי מַכִּיר אֶת הָאָב; וְאֶת נַפְשִׁי נוֹתֵן אֲנִי בְּעַד הַצֹּאן. גַּם צֹאן אֲחֵרוֹת יֵשׁ לִי, אֲשֶׁר אֵינָן מִן הַמִּכְלָא הַזֶּה. עָלַי לְהַנְהִיג גַּם אוֹתָן. הֵן אֶת קוֹלִי תִּשְׁמַעְנָה וְיִהְיֶה עֵדֶר אֶחָד וְרוֹעֶה אֶחָד. (יוחנן י, 11, 14–16)
המשיח יהיה אור לגויים
הנבואה בתנ"ך:
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא שֹׁרֶשׁ יִשַׁי אֲשֶׁר עֹמֵד לְנֵס עַמִּים אֵלָיו גּוֹיִם יִדְרֹשׁוּ וְהָיְתָה מְנֻחָתוֹ כָּבוֹד. (ישעיה יא, י)
וַיֹּאמֶר נָקֵל מִהְיוֹתְךָ לִי עֶבֶד לְהָקִים אֶת-שִׁבְטֵי יַעֲקֹב וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ. (ישעיה מט, ו) (ראה גם ישעיה מב, א, ו)
הערות:
סימן נוסף לכך שהגיעו ימות המשיח הוא שכל הגויים יכירו את אלוהי ישראל וישתחוו לפניו. אף ששליחותו של ישוע הייתה בראשית מכוונת כלפי היהודים בלבד, הוא מעולם לא דחה גויים שהאמינו בו וביקשו את ישועתו. בעת שבא קץ שליחותו בעולם הזה הוא הסמיך את תלמידיו להפוך את כל הגויים לתלמידיו.
ההתגשמות בברית החדשה:
יֵשׁוּעַ יָצָא מִשָּׁם וּפָּרַשׁ אֶל סְבִיבוֹת צוֹר וְצִידוֹן. (מתי טו, 21)
עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. (מתי כח, 19)
אָכֵן גַּם לַגּוֹיִים נָתַן אֱלֹהִים לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה אֱלֵי חַיִּים. (מעשי השליחים יא, 18)
המשיח ייכנס לירושלים רכוב על חמור
הנבואה בתנ"ך:
גִּילִי מְאֹד בַּת-צִיּוֹן הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא עָנִי וְרֹכֵב עַל-חֲמוֹר וְעַל-עַיִר בֶּן-אֲתֹנוֹת. (זכריה ט, ט)
הערות:
התלמוד והמדרש מאשרים כי המלך שייכנס לירושלים רכוב על חמור הוא בן דוד והמשיח.
אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, או כולו חייב. בדור שכולו זכאי - דכתיב (ישעיהו ס') ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, בדור שכולו חייב - דכתיב (ישעיהו נ"ט) וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע... כתיב (דניאל ז') וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, וכתיב (זכריה ט') עני ורכב על חמור! - זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על חמור. (סנהדרין צח, ע"א; ראה סנטלה, עמ' 30)
כגואל ראשון כך גואל אחרון. מה גואל ראשון, נאמר (שמות ד') ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור, כן גואל אחרון שנאמר, עני ורוכב על החמור (זכ' ט 9). (מדרש קהלת רבתי א; ראה סנטלה, עמ' 33)
ישוע נכנס לירושלים רכוב על חמור, כאות לצניעות ולענווה, אך גם כסימן להיותו המלך-המשיח.
ההתגשמות בברית החדשה:
לְכוּ אֶל הַכְּפָר אֲשֶׁר מִמּוּלְכֶם וּמִיָּד תִּמְצְאוּ אָתוֹן קְשׁוּרָה וְעַיִר אִתָּהּ. הַתִּירוּ אוֹתָם וְהָבִיאוּ אֵלַי. וְאִם מִישֶׁהוּ יֹאמַר לָכֶם דָּבָר, תֹּאמְרוּ 'הָאָדוֹן זָקוּק לָהֶם.' (מתי כא, 2–3)
המשיח יהיה אבן פינה שמאסוה
הנבואה בתנ"ך:
לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ. (ישעיה כח, טז)
אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. מֵאֵת יְהוָה הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. (תהלים קיח, כב–כג)
נִבְזֶה וַחֲדַל אִישִׁים אִישׁ מַכְאֹבוֹת וִידוּעַ חֹלִי וּכְמַסְתֵּר פָּנִים מִמֶּנּוּ נִבְזֶה וְלֹא חֲשַׁבְנֻהוּ. (ישעיה נג, ג)
הערות:
ישעיה וכותב המזמור מדברים על אבן פינה שמאסוה הבונים. רש"י, בפירושו לישעיה כח, טז ולמיכה ה, ב, מאשר כי אבן הפינה שמאסוה, הנזכרת במזמור קיח, היא אכן המשיח – שנדחה על אף היותו אבן הפינה בתולדות הישועה:
הנני יסד... וכן צריך לפותרו הנני הוא אשר יסד כבר: (בציון אבן - כבר) נגזרה הגזרה לפני והעמדתי מלך משיח שיהא בציון לאבן בוחן. (רש"י על ישעיה כח, טז; ראה סנטלה, עמ' 88)
ואתה בית לחם אפרתה - שיצא דוד משם שנאמר בו (שמואל א יז) עבדך ישי בית הלחמי ובית לחם קרוי אפרת שנאמר (בראשית מח) בדרך אפרת היא בית לחם:...
ממך יצא לי - משיח בן דוד וכה"א (תהלים קיח) אבן מאסו הבונים: (רש"י על מיכה ה, ב)
ישוע, המשיח, המושיע ואבן הפינה של עם ישראל, נדחה על ידי עמו שלו.
ההתגשמות בברית החדשה:
צָרִיךְ שֶׁבֶּן-הָאָדָם יִסְבֹּל הַרְבֵּה, שֶׁהַזְּקֵנִים וְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַסּוֹפְרִים יִדְחוּהוּ, שֶׁיֵּהָרֵג וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי יָקוּם. (לוקס ט, 22; מתי כא, 42–43)
...אֲשֶׁר אַתֶּם נִגָּשִׁים אֵלָיו -- אֶבֶן חַיָּה שֶׁמְּאָסוּהָ בְּנֵי אָדָם, אַךְ נִבְחָרָה וִיקָרָה לֵאלֹהִים... מִשּׁוּם כָּךְ אוֹמֵר הַכָּתוּב: 'הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אֶבֶן פִּנָּה נִבְחָרָה וִיקָרָה, וְהַמַּאֲמִין בָּהּ לֹא יֵבוֹשׁ.' עַל כֵּן לָכֶם הַמַּאֲמִינִים הִיא אֶבֶן הַיְּקָר, אֲבָל לַסּוֹרְרִים – 'אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה', וְגַם 'אֶבֶן נֶגֶף וְצוּר מִכְשׁוֹל.' וְאָמְנָם הֵם נִכְשָׁלִים בַּדָּבָר בִּגְלַל סַרְבָנוּתָם, וּלְכָךְ גַּם נוֹעֲדוּ. (הראשונה לפטרוס ב, 4–8)
המשיח יימכר בעבור 30 שקלי כסף
הנבואה בתנ"ך:
וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִם-טוֹב בְּעֵינֵיכֶם הָבוּ שְׂכָרִי וְאִם-לֹא חֲדָלוּ וַיִּשְׁקְלוּ אֶת-שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף. וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל-הַיּוֹצֵר אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם וָאֶקְחָה שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף וָאַשְׁלִיךְ אֹתוֹ בֵּית יְהוָה אֶל-הַיּוֹצֵר. (זכריה יא, יב–יג)
הערות:
המחיר ששולם עבור הבגידה בישוע היה כמחירו של עבד – 30 שקלי כסף (ראה שמות כא, לב) – וזה אותו המחיר שהובא לשדה היוצר בנבואת זכריה.
ההתגשמות בברית החדשה:
לְאַחַר מִכֵּן הָלַךְ אֶחָד מִן הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, יְהוּדָה אִישׁ קְרִיּוֹת שְׁמוֹ, אֶל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְאָמַר: מָה אַתֶּם רוֹצִים לָתֵת לִי וַאֲנִי אֶמְסֹר אוֹתוֹ לָכֶם? נָתְנוּ לוֹ שְׁלוֹשִׁים שִׁקְלֵי כֶּסֶף. (מתי כו, 14–15)
יְהוּדָה שֶׁהִסְגִּירוֹ, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהִרְשִׁיעוּ אוֹתוֹ, הִתְחָרֵט וְהֶחֱזִיר לְרָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְלַזְּקֵנִים אֶת שְׁלוֹשִׁים שִׁקְלֵי הַכֶּסֶף בְּאָמְרוֹ: חָטָאתִי, כִּי דָּם נָקִי הִסְגַּרְתִּי. אַךְ הֵם אָמְרוּ: מָה אִכְפַּת לָנוּ? זֶה עִנְיָנְךָ שֶׁלְּךָ! הוּא הִשְׁלִיךְ אֶת הַכֶּסֶף לְתוֹךְ בֵּית אוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, הָלַךְ מִשָּׁם וְתָלָה אֶת עַצְמוֹ. לָקְחוּ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים אֶת הַכֶּסֶף וְאָמְרוּ: אָסוּר לְהַכְנִיס אֶת הַכֶּסֶף לְאוֹצַר הַמִּקְדָּשׁ, כִּי מְחִיר דָּמִים הוּא. הִתְיָעֲצוּ וְקָנוּ בּוֹ אֶת שְׂדֵה הַיּוֹצֵר לִקְבוּרַת הַזָּרִים. עַל כֵּן נִקְרָא הַשָּׂדֶה הַהוּא 'שְׂדֵה הַדָּם' עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אָז נִתְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּפִי יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא: וַיִּקְחוּ שְׁלוֹשִׁים הַכֶּסֶף, אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַר מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (מתי כז, 3–9)
במשיח יבגוד רעהו
הנבואה בתנ"ך:
גַּם-אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר-בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִיהִגְדִּיל עָלַי עָקֵב. (תהלים מא, ט)
הערות:
המזמור מתאר את האיש העני, הצדיק, אשר סובל ייסורים רבים על לא עוול בכפו, ואשר רעהו הקרוב ביותר בוגד בו. דבר דומה קרה לישוע, שבגד בו תלמידו יהודה איש קריות.
ההתגשמות בברית החדשה:
הַמַּסְגִּיר אוֹתוֹ הִקְדִּים לָתֵת סִימָן בְּאָמְרוֹ: מִי שֶׁאֶתֵּן לוֹ נְשִׁיקָה זֶה הוּא; תִּפְסוּ אוֹתוֹ. מִיָּד נִגַּשׁ אֶל יֵשׁוּעַ וְאָמַר: שָׁלוֹם, רַבִּי, וְנִשֵּׁק אוֹתוֹ. (מתי כו, 48–49)
המשיח יהיה ענו ושפל רוח
הנבואה בתנ"ך:
לֹא יִצְעַק וְלֹא יִשָּׂא וְלֹא-יַשְׁמִיעַ בַּחוּץ קוֹלוֹ. קָנֶה רָצוּץ לֹא יִשְׁבּוֹר וּפִשְׁתָּה כֵהָה לֹא יְכַבֶּנָּה לֶאֱמֶת יוֹצִיא מִשְׁפָּט. (ישעיה מב, ב–ג)
נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו. (ישעיה נג, ז)
הערות:
בעבר כבימינו מצפה עם ישראל למשיח המנצח שיושיע אותם פיזית מאויביהם. ישעיה, לעומת זאת, מתאר משיח ענו ושפל רוח שייוותר דומם אף כשיסבול ייסורים שלא בצדק, ו"יובל כרחל לפני גוזזיה". זוהי באמת הדרך שבה הגיב ישוע כאשר הורשע על לא עוול בכפו ונשפט למוות.
ההתגשמות בברית החדשה:
קָם הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְשָׁאַל אוֹתוֹ: אֵינְךָ מֵשִׁיב דָּבָר עַל מַה שֶּׁאֵלֶּה מְעִידִים נֶגְדְּךָ? אוּלָם יֵשׁוּעַ שָׁתַק... (מתי כו, 62–63)
אָמַר יֵשׁוּעַ: אָבִי, סְלַח לָהֶם, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים. (לוקס כג, 34)
המשיח יוכה ויירקו בפניו
הנבואה בתנ"ך:
גֵּוִי נָתַתִּי לְמַכִּים וּלְחָיַי לְמֹרְטִים פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק. (ישעיה נ, ו)
הערות:
היהודים מפרשים בדרך כלל כי העבד הסובל הוא עם ישראל. בפסוק זה, לעומת זאת, סובל העבד מייסורים גופניים המאפיינים אדם יחיד המעונה ומושפל, בדיוק מי שהיה ישוע.
ההתגשמות בברית החדשה:
אָז יָרְקוּ בְּפָנָיו וְהִכּוּהוּ בְּאֶגְרוֹף; גַּם סָטְרוּ לוֹ. (מתי כו, 67)
המשיח יידקר
הנבואה בתנ"ך:
כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי. (תהלים כב, יז)
וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל-הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר. (זכריה יב, י)
הערות:
מזמור כב מתאר, על פי פירושו של מ"ד קאסוטו, "אדם המעונה גופנית ונפשית", החש מופקר על ידי אלוהים ועזוב על ידי כול. בפסוק יז נכתב "כארי ידיי ורגליי" – ביטוי חסר משמעות, אשר ייתכן כי הוא שיבוש של קריאה אחרת: 'כארו ידיי ורגליי'. קריאה אפשרית זו מקבלת חיזוק מהעובדה שבתרגום השבעים (תרגום התנ"ך ליוונית, שנעשה על ידי יהודים באלכסנדריה במאה השלישית לפנה"ס) תורגמה המילה כ'דקרו'. מכאן אנו למדים כי התרגום הרגיל בכתבי קודש נוצריים "דקרו את ידיי ואת רגליי" אינו תחבולה נוצרית אלא נוסח שנובע מתרגום יהודי; ויש בתרגום זה כדי לשקף בצורה טובה יותר את הטקסט המקורי מאשר המילה 'כארי' שבנוסח המסורה הנוכחי.
זכריה יב, י "והביטו אליי את אשר דקרו" מפורש בתלמוד כמתייחס ל"משיח בן יוסף":
וספדה הארץ... הא הספידא מאי עבידתיה?... חד אמר: על משיח בן יוסף שנהרג... בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג - היינו דכתיב (זכריה יב) והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד. (סוכה נב, ע"א; ראה סנטלה, עמ' 119)
כשנצלב ישוע נוקבו ידיו ורגליו במסמרים. כמו כן, מיד לאחר מותו דקר אותו חייל רומאי בצידו באמצעות רומח.
ההתגשמות בברית החדשה:
כְּשֶׁבָּאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא גָּלְגֹּתָּא צָלְבוּ אוֹתוֹ שָׁם... (לוקס כג, 33)
אַחַד הַחַיָּלִים דָּקַר אֶת צִדּוֹ בְּרֹמַח וּמִיָּד יָצְאוּ דָּם וּמַיִם. (יוחנן יט, 34)
אנשים יפילו גורל על בגדיו
הנבואה בתנ"ך:
יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל-לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל. (תהלים כב, יט)
הערות:
הפלת הגורל על בגדיו של האדם הסובל במזמור כב מתארת בדיוק יתר כיצד הפילו גורלות החיילים הרומאים על בגדיו של ישוע בעת הצליבה.
ההתגשמות בברית החדשה:
אַחֲרֵי שֶׁצָּלְבוּ אוֹתוֹ חִלְּקוּ אֶת בְּגָדָיו בְּהַפִּילָם גּוֹרָל, לְמַלֹּאת אֵת אֲשֶׁר-נֶאֱמַר בְּפִי הַנָּבִיא יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל-לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל. (מתי כז, 35)
הַחַיָּלִים שֶׁצָּלְבוּ אֶת יֵשׁוּעַ לָקְחוּ אֶת בְּגָדָיו וְחִלְּקוּם לְאַרְבָּעָה חֲלָקִים, חֵלֶק אֶחָד לְכָל חַיָּל. הֵם לָקְחוּ גַּם אֶת הַכֻּתֹּנֶת, אֶלָּא שֶׁהִיא הָיְתָה לְלֹא תֶּפֶר, אֲרִיגָה רְצוּפָה מִלְמַעְלָה לְמַטָּה. אָמְרוּ זֶה אֶל זֶה: אַל נָא נִקְרַע אוֹתָהּ, אֶלָּא נַפִּיל עָלֶיהָ גּוֹרָל לְמִי תִּהְיֶה. זֶה הָיָה כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם הַכָּתוּב: יְחַלְּקוּ בְּגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גּוֹרָל, וְאָמְנָם כָּךְ עָשׂוּ הַחַיָּלִים. (יוחנן יט, 23–24)
המשיח יקבל חומץ כמשקה וראש כמאכל
הנבואה בתנ"ך:
וַיִּתְּנוּ בְּבָרוּתִי רֹאשׁ וְלִצְמָאִי יַשְׁקוּנִי חֹמֶץ. (תהלים סט, כא)
הערות:
מזמור סט מתאר את הייסורים הבלתי הוגנים שסובל הצדיק ששונאיו הם "שֹׂנְאַי חִנָּם" (פסוק ד); ניתנו לו ראש כמאכל וחומץ כמשקה, כפי שנעשה לישוע על הצלב.
ההתגשמות בברית החדשה:
וְנָתְנוּ לוֹ לִשְׁתּוֹת יַיִן מָהוּל בִּמְרוֹרַת צֶמַח הָרֹאשׁ. הוּא טָעַם, אַךְ לֹא רָצָה לִשְׁתּוֹת. (מתי כז, 34)
המשיח יוקרב לכפרה על חטאינו
הנבואה בתנ"ך:
אָכֵן חֳלָיֵנוּ הוּא נָשָׂא וּמַכְאֹבֵינוּ סְבָלָם וַאֲנַחְנוּ חֲשַׁבְנֻהוּ נָגוּעַ מֻכֵּה אֱלֹהִים וּמְעֻנֶּה. וְהוּא מְחֹלָל מִפְּשָׁעֵנוּ מְדֻכָּא מֵעֲוֹנֹתֵינוּ מוּסַר שְׁלוֹמֵנוּ עָלָיו וּבַחֲבֻרָתוֹ נִרְפָּא-לָנוּ. כֻּלָּנוּ כַּצֹּאן תָּעִינוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ פָּנִינוּ וַיהוָה הִפְגִּיעַ בּוֹ אֵת עֲוֹן כֻּלָּנוּ. נִגַּשׂ וְהוּא נַעֲנֶה וְלֹא יִפְתַּח-פִּיו כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבָל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה וְלֹא יִפְתַּח פִּיו. מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת-דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים מִפֶּשַׁע עַמִּי נֶגַע לָמוֹ (ישעיה נג, ד–ח)
הערות:
היהודים מפרשים בדרך כלל כי העבד הסובל בישעיה נג הוא עם ישראל, שסבל למען יתר הגויים לכפרה על חטאיהם. פירוש זה בעייתי, שכן קורבן מכפר חייב להיות מושלם, ללא פגם; דרישה זו רחוקה שנות אור מהתמונה של עם ישראל המצטיירת על ידי הנביא ישעיה, המוכיח פעמים רבות את עם ישראל על חטאיהם (ראה פרק א בישעיה). מספר מקורות יהודיים, לעומת זאת, מזהים דמות סובלת זו עם המשיח.
התרגום יהונתן מתרגם את ישעיה נב, יג כך: "הָא יַצלַח עַבדִי מְשִיחָא יִראַם וְיִסגֵי וְיִתקַף לַחדָא" ("כך יצליח עבדי המשיח...") (ראה סנטלה, עמ' 108, 129)
רש"י, רד"ק, אבן עזרא והתלמוד (סוכה נ"ב, ע"ב) טוענים כי זהו המשיח בן יוסף.
מדרש תנחומא מצהיר כי זהו "מלך המשיח, אשר ירום ונשא וגבה מאד, ירום מאברהם, נשא ממשה וגבה ממלאכי השרת." (ראה סנטלה, עמ' 129)
מדרש רות רבה, בהערותיו לרות ב, יד, דן ב'ארוחה המשיחית' ומקשר בין מזמור כ"ב ובין ישעיה נ"ג: "גשי הלום ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחומץ!" המדרש אומר שהיא אכלה "לימות המשיח... ואוכל לימות המשיח, אוכל לעולם הבא." "ותאכל ותשבע ותותר, אוכל בעולם הזה אוכל לימות המשיח אוכל לעולם הבא, ד"א מדבר במלך המשיח, גשי הלום, קרובי למלכות, ואכלת מן הלחם, זה לחמה של מלכות, וטבלת פתך בחומץ, אלו היסורין, שנאמר (ישעיה נ"ג) והוא מחולל מפשעינו (רות רבה ה, ו, ראה סנטלה, עמ' 128)
רבי אליה דה ווידס, אשר חי בסוף מאה השש-עשרה בצפת, כותב: "כמו שהמשיח סובל העונות שלנו, עושים לו שיהא מדוכא, אם כל מי שירצה שהמשיח לא יהיה מדוכא מעונותינו, יסבול וידכא הוא בעצמו". (ראה סנטלה, עמ' 129)
התלמוד גם הוא מקשר בין העבד הסובל לבין המשיח: "ורבי יוחנן אמר: למשיח. מה שמו? דבי רבי שילא אמרי: שילה שמו, שנאמר (בראשית מ"ט) עד כי יבא שילה. דבי רבי ינאי אמרי: ינון שמו, שנאמר (תהלים ע"ב) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו... ורבנן אמרי: חיוורא דבי רבי שמו שנאמר (ישעיהו נ"ג) אכן חליינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ואנחנו חשבנהו נגוע מכה אלהים ומענה." (סנהדרין צ"ח, ע"ב, ראה סנטלה, עמ' 130)
יוצאת דופן ביותר היא התפילה הזו מהמחזור של יום הכיפורים – יום הכפרה הגדול:
"אז מלפני בראשית, נָוֶה וינון השית... פנה מנו משיח צדקנו, פולצנו ואין מי לצדקנו. עוונותינו ועול פשעינו עומס והוא מחולל מפשעינו, סובל על שכם חטאתינו, סליחה מצוא לעוונותינו. נרפא לנו בחבורתו, נצח בריה חדשה עת לברואתו. מחוג העלהו, משעיר הדלהו, להשמיענו בהר הלבנון, שנית ביד ינון. הוא אלוהינו, הוא אבינו, הוא מלכנו, הוא מושיענו והוא יושיענו ויגאלנו שנית, וישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי לאמור, הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלוהים." (מחזור יום כיפור; ראה סנטלה, עמ' 132)
הברית החדשה מפרשת כמובן את ישעיה נג כמתייחס לישוע, שה הפסח שהוקרב לכפרה על חטאי העולם:
ההתגשמות בברית החדשה:
אִישׁ אֶתְיוֹפִּי... יוֹשֵב בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וְקוֹרֵא בְּסֵפֶר יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא... קֶטַע הַכָּתוּב שֶׁקָּרָא הָיָה: כַּשֶּׂה לַטֶּבַח יוּבַל וּכְרָחֵל לִפְנֵי גֹזְזֶיהָ נֶאֱלָמָה, וְלֹא יִפְתַּח פִּיו. מֵעֹצֶר וּמִמִּשְׁפָּט לֻקָּח וְאֶת-דּוֹרוֹ מִי יְשׂוֹחֵחַ, כִּי נִגְזַר מֵאֶרֶץ חַיִּים. אָמַר הַסָּרִיס אֶל פִילִיפּוֹס: אֶשְׁאַל אוֹתְךָ, עַל מִי הַנָּבִיא אוֹמֵר זֹאת, עַל עַצְמוֹ אוֹ עַל מִישֶׁהוּ אַחֵר? פָּתַח פִילִיפּוֹס בִּדְבָרוֹ וּבְהַתְחִילוֹ מִן הַכָּתוּב הַזֶּה בִּשֵּׂר לוֹ אֶת יֵשׁוּעַ. (מעשי השליחים ח, 27–35)
שֶׁהֲרֵי נִזְבַּח שֵׂה הַפֶּסַח שֶׁלָּנוּ – הַמָּשִׁיחַ. (הראשונה אל הקורינתיים ה, 7)
כָּעֵת נִגְלָה פַּעַם אַחַת, בְּקֵץ הָעוֹלָמִים, לְהָסִיר אֶת הַחֵטְא בְּקָרְבַּן עַצְמוֹ. (אל העברים ט, 26)
אף לא אחת מעצמותיו נשברה
הנבואה בתנ"ך:
בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל לֹא-תוֹצִיא מִן-הַבַּיִת מִן-הַבָּשָׂר חוּצָה וְעֶצֶם לֹא תִשְׁבְּרוּ-בוֹ. (שמות יב, מו)
רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ יְהוָה. שֹׁמֵר כָּל-עַצְמוֹתָיו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה. (תהלים לד, כ–כא)
הערות:
האיסור על שבירת עצם מעצמותיו של שה הפסח, המוזכר גם בתהלים, התגשם כאשר החיילים הרומאים לא שברו אף לא אחת מעצמותיו של ישוע כאשר מת על הצלב.
ההתגשמות בברית החדשה:
כְּשֶׁבָּאוּ אֶל יֵשׁוּעַ וְרָאוּ שֶׁהוּא כְּבָר מֵת, לֹא שָׁבְרוּ אֶת שׁוֹקָיו. (יוחנן יט, 33)
המשיח יקום מן המתים
הנבואה בתנ"ך:
כִּי לֹא-תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא-תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת. (תהלים טז, י)
הערות:
התקווה הקדומה באשר לתחיית המתים, המובעת במזמור טז, לא התגשמה בחייו האישיים של דוד; זאת מסביר פטרוס השליח ליהודים שהתאספו בירושלים כדי לחגוג את חג השבועות (מעשי השליחים ב). תחייתו מן המתים של ישוע, לעומת זאת, הגשימה את הבטחתו הגדולה ביותר – הניצחון על המוות.
ההתגשמות בברית החדשה:
אָמַר הַמַּלְאָךְ אֶל הַנָּשִׁים: אַל תִּפְחַדְנָה אַתֶּן. אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי אֶת יֵשׁוּעַ שֶׁנִּצְלַב אַתֶּן מְחַפְּשׂוֹת. הוּא אֵינֶנּוּ כָּאן, שֶׁהֲרֵי קָם לִתְחִיָּה כְּפִי שֶׁאָמַר. (מתי כח, 5–6)
אֲנָשִׁים אַחִים, אֶפְשָׁר לוֹמַר לָכֶם בְּבִטָּחוֹן עַל דָּוִד אָבִינוּ, שֶׁהוּא מֵת וְגַם נִקְבַּר וְקִבְרוֹ נִמְצָא עִמָּנוּ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה נָבִיא וְיָדַע כִּי אֱלֹהִים נִשְׁבַּע לוֹ שְׁבוּעָה לְהוֹשִׁיב מִפְּרִי חֲלָצָיו עַל כִּסְאוֹ, בַּחֲזוֹתוֹ מֵרֹאשׁ דִּבֵּר עַל תְּחִיַּת הַמָּשִׁיחַ--שֶׁלֹּא נֶעֶזְבָה לִשְׁאוֹל נַפְשׁוֹ וּבְשָׂרוֹ לֹא רָאָה שַׁחַת. אֶת יֵשׁוּעַ זֶה הֵקִים אֱלֹהִים לִתְחִיָּה וְעַל זֹאת אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ עֵדִים. (מעשי השליחים ב, 29–32)
המשיח יעלה השמיימה
הנבואה בתנ"ך:
עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם וְאַף סוֹרְרִים לִשְׁכֹּן יָהּ אֱלֹהִים. (תהלים סח, יט)
הערות:
כותב המזמור רומז לכך שאלוהים יעלה השמיימה לאחר שיירד ממקום מושבו כדי לשחרר שבויים על מנת שיוכלו לשכון עימו. ישוע הגשים זאת בעלייתו השמיימה, והוא מכין מעונות לכל תלמידיו במלכות אביו.
ההתגשמות בברית החדשה:
בְּבֵית אָבִי מְעוֹנוֹת רַבִּים. לוּלֵא כֵן, כְּלוּם הָיִיתִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ לְהָכִין לָכֶם מָקוֹם? וְאִם אֵלֵךְ וְאָכִין לָכֶם מָקוֹם, אָשׁוּב וְאֶקַּח אֶתְכֶם אֵלַי לְמַעַן תִּהְיוּ גַּם אַתֶּם בַּאֲשֶׁר אֲנִי שָׁם. (יוחנן יד, 2–3)
אַחֲרֵי שֶׁאָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִשָּׂא מֵעֲלֵיהֶם בְּעוֹדָם מִסְתַּכְּלִים, וְעָנָן נָטַל אוֹתוֹ מִנֶּגֶד עֵינֵיהֶם. (מעשי השליחים א, 9)
המשיח יישב לימין אלוהים
הנבואה בתנ"ך:
נְאֻם יְהוָה לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד-אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ. (תהלים קי, א)
הערות:
מיהם שני האדונים הנזכרים במזמור זה בתהלים? מדרש תהלים מפרש עבורנו כי דו שיח זה הוא בין אלוהים לבין המשיח:
נאום ה' לאדוני שב לימיני, וכן הוא אומר למשיח והוכן בחסד כסאו וישב עליו באמת באוהל דוד (מדרש תהלים, מזמור קי, ד; ראה סנטלה, עמ' 81)
ישוע טען כי הוא זה שיישב לימין אלוהים.
ההתגשמות בברית החדשה:
הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: ... מֵעַתָּה תִּרְאוּ אֶת בֶּן-הָאָדָם יוֹשֵׁב לִימִין הַגְּבוּרָה וּבָא עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם. (מתי כו, 64)
המשיח יהיה כוהן כמלכי-צדק
הנבואה בתנ"ך:
נִשְׁבַּע יְהוָה וְלֹא יִנָּחֵם אַתָּה-כֹהֵן לְעוֹלָם עַל-דִּבְרָתִי מַלְכִּי-צֶדֶק. (תהלים קי, ד)
הערות:
מזמור קי דן בכוהן מסתורי "עַל-דִּבְרָתִי מַלְכִּי-צֶדֶק". באיגרת אל העברים שבברית החדשה מוסבר כיצד כהונתו של אהרון, כהונה זמנית ובלתי יעילה, תוחלף על ידי כוהן גדול חדש "שֶׁהָיָה לְכֹהֵן לֹא עַל-פִּי תּוֹרַת חֻקִּים הַתְּלוּיָה בְּבָשָׂר וָדָם, אֶלָּא מִתֹּקֶף כֹּחַ הַחַיִּים שֶׁאֵין לָהֶם הֶפְסֵק" (אל העברים ז, 16). ישוע הוא הכוהן הגדול הנצחי "על דברתי מלכי-צדק".
ההתגשמות בברית החדשה:
כֵּן גַּם הַמָּשִׁיחַ לֹא נָטַל לְעַצְמוֹ אֶת הַכָּבוֹד לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל, אֶלָּא קִבֵּל זֹאת מֵאֵת הָאוֹמֵר אֵלָיו, בְּנִי אַתָּה, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ; כְּמוֹ שֶׁגַּם בְּמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר, אַתָּה-כֹהֵן לְעוֹלָם עַל-דִּבְרָתִי מַלְכִּי-צֶדֶק. (אל העברים ה, 5–6)
עִקַּר הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ הוּא: יֵשׁ לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל הַיּוֹשֵׁב לִימִין כִּסֵּא הַגְּדֻלָּה בַּשָּׁמַיִם, וְהוּא מְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ וּבַמִּשְׁכָּן הָאֲמִתִּי אֲשֶׁר כּוֹנֵן אֱלֹהִים וְלֹא אָדָם. (אל העברים ח, 1–2)
זמן ביאתו של המשיח היה ידוע מראש
הנבואה בתנ"ך:
הפסל בחלומו של נבוכדנאצר (דניאל ב) וארבע החיות בחלומו של דניאל (דניאל ז) מייצגים ארבע מלכויות: בבל, מדי-פרס, יוון ורומא. בתקופת המלכות הרביעית (רומא) "וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין לָא תִתְחַבַּל וּמַלְכוּתָה לְעַם אָחֳרָן לָא תִשְׁתְּבִק תַּדִּק וְתָסֵיף כָּל-אִלֵּין מַלְכְוָתָא וְהִיא תְּקוּם לְעָלְמַיָּא" (דניאל ב, מד)
("ובימי המלכים ההם יקים אלוהי השמים מלכות שלא תחרב לעולם והמלכות לא תינתן בידי עם אחר; היא תפורר את כל המלכויות האלה ותשים להן קץ והיא תעמוד לעולם".)
הערות:
התלמוד מסביר כיצד לאחר 2000 שנות תורה היו אמורים להגיע ימות המשיח למשך 2000 שנה – אך דבר מה השתבש:
תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח. ובעונותינו שרבו - יצאו מהם מה שיצאו. (סנהדרין צ"ז, ע"א)
על פי המסורת היהודית העולם נברא בשנת 3761 לפנה"ס. 2000 שנות החורבן היו אמורות להימשך עד בערך שנת 1761 לפנה"ס, אז אמור היה להתחיל עידן התורה (על פי כרונולוגיה מקראית קונסרבטיבית יציאת מצרים ומתן תורה חלו בערך בשנת 1445 לפנה"ס – קרוב למדיי). לאחר מכן, לאחר 2000 שנות תורה, היה אמור להתחיל עידן המשיח – בסביבות 239 לפנה"ס – ולהימשך עד 2239 לספירה. על פי התלמוד, לפיכך, היה על המשיח להופיע כבר; ואכן אנחנו מתקרבים אף לקץ עידן המשיח על פי החישובים בתלמוד!
ההתגשמות בברית החדשה:
ישוע הופיע ובישר את מלכות האלוהים בזמן הכיבוש הרומי ביהודה, בהתאם לזמני נבואותיו של דניאל.
המשיח ייכרת לפני חורבן בית המקדש
הנבואה בתנ"ך:
וְתֵדַע וְתַשְׂכֵּל מִן-מֹצָא דָבָר לְהָשִׁיב וְלִבְנוֹת יְרוּשָׁלִַם עַד-מָשִׁיחַ נָגִיד שָׁבֻעִים שִׁבְעָה וְשָׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם תָּשׁוּב וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים. וְאַחֲרֵי הַשָּׁבֻעִים שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם יִכָּרֵת מָשִׁיחַ וְאֵין לוֹ וְהָעִיר וְהַקֹּדֶשׁ יַשְׁחִית עַם נָגִיד הַבָּא וְקִצּוֹ בַשֶּׁטֶף וְעַד קֵץ מִלְחָמָה נֶחֱרֶצֶת שֹׁמֵמוֹת. (דניאל ט, כה–כו)
הערות:
• הנבואה: 69 'שבועות' (X 7 שנים) לאחר הפקודה שניתה לשוב ולבנות מחדש את ירושלים, 'ייכרת' המשיח, ולאחר מכן ייחרבו העיר ובית המקדש ('הקודש').
• הפקודה שניתה לבנות את ירושלים מחדש, המוזכרת בדניאל ט, כ, ניתנה על ידי המלך ארתחשסתא הפרסי בחודש ניסן בשנת 20 למלכותו (נחמיה ב, א–ח).
• ארתחשסתא החל למלוך בשנת 465 לפנה"ס. שנת 20 למלכותו היא שנת 445 לפנה"ס. אחד בניסן, שנת 445 = 14 במרץ, 445 לפנה"ס.
• נבואת דניאל מנבאת כי יהיו 7+62=69 'שבועות' מרגע מתן הפקודה לבנות את ירושלים ועד לבואו של המשיח ('שבוע' = 7 שנים).
• 69 שבועות X 7 שנים = 483 שנים בבליות (שנה בבלית אחת = 360 יום).
• 483 שנים בבליות = 476 שנים יוליאניות + 21 יום (שנה יוליאנית = 365.25 יום).
• 445 לפנה"ס + 476 שנים = שנת 32 לספירה.
• 14 במרץ, 32 לספירה + 21 ימים = 4 באפריל, 32 לספירה. זהו התאריך שבו היה על המשיח 'להיכרת' על פי דניאל.
• פסח חל ב-10 באפריל, 32 לספירה! אם היה על ישוע להיצלב בפסח אותה שנה – יום זה קרוב ביותר לתאריך שניתן לנו בנבואת דניאל!
אפילו בתלמוד מדובר על העובדה כי כ-40 שנה לפני חורבן הבית השני (30 לספירה, בערך הזמן שבו נצלב ישוע) איבדו הקורבנות את כוחם המכפר ושערי קודש הקודשים נפתחו מעצמם. במסכת יומא בתלמוד מתואר כיצד לפני כן הרצועה האדומה המחברת בין קרני השור של יום הכיפורים הייתה נעשית לבנה – כדי לסמן כי אלוהים סלח על חטאי עם ישראל. אך 40 שנה לפני חורבן הבית השני תופעה זו לא קרתה עוד. בדומה לכך, האור המערבי ביותר במנורה שבבית המקדש – שלפני כן היה נשאר דולק תמיד כדי לסמן כי השכינה מצויה בקרב עם ישראל – חדל מלהאיר באותו זמן:
תנו רבנן: ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק, והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו: היכל היכל! מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב, וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא (זכריה יא) פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך. אמר רבי יצחק בן טבלאי: למה נקרא שמו לבנון - שמלבין עונותיהן של ישראל. (יומא ל"ט, ע"ב; ראה סנטלה, עמ' 65)
מדהימה העובדה כי שינויים דרמטיים אלה חלו בעבודת הקודש בבית המקדש בצורה מסתורית שכזו סמוך כל כך לזמן צליבתו של ישוע!
ההתגשמות בברית החדשה:
הפקודה לבנות מחדש את ירושלים ניתנה על ידי המלך ארתחשסתא בשנת 445 לפנה"ס (נחמיה ב, א–ח). 69 'שבועות' X 7 שנים לאחר מכן הם שנת 32 לספירה. בשנה זו נצלב ישוע המשיח ('נכרת'). באותו זמן איבדו הקורבנות את כוחם המכפר, וזמן קצר לאחר מכן (שנת 70 לספירה) החריבו הרומאים את העיר ואת בית המקדש.
למשיח שתי שליחויות
הנבואה בתנ"ך:
רוּחַ אֲדֹנָי יְהוִה עָלָי יַעַן מָשַׁח יְהוָה אֹתִי לְבַשֵּׂר עֲנָוִים שְׁלָחַנִי לַחֲבֹשׁ לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב לִקְרֹא לִשְׁבוּיִם דְּרוֹר וְלַאֲסוּרִים פְּקַח-קוֹחַ. לִקְרֹא שְׁנַת-רָצוֹן לַיהוָה וְיוֹם נָקָם לֵאלֹהֵינוּ לְנַחֵם כָּל-אֲבֵלִים. (ישעיה סא, א–ב)
הערות:
ישעיה מתייחס כאן למשיח כבעל שתי שליחויות – (א) בשורה, ריפוי ושחרור העם מכבליהם; (ב) הכרזה על יום המשפט, 'יום נקם לאלוהינו'. ישוע השלים את השליחות הראשונה בחייו (בעולם הזה) והוא ממשיך בה כעת באמצעות הכנסייה, הממתינה ליום ולשעה של שובו כדי לשפוט את העולם.
ההתגשמות בברית החדשה:
עִוְרִים רוֹאִים, פִּסְחִים מְהַלְּכִים, מְצֹרָעִים מְטֹהָרִים, חֵרְשִׁים שׁוֹמְעִים, מֵתִים קָמִים, עֲנִיִּים מִתְבַּשְּׂרִים. (מתי יא, 5)
הֵן עָתִיד בֶּן-הָאָדָם לָבוֹא בִּכְבוֹד אָבִיו עִם מַלְאָכָיו וְאָז יְשַׁלֵּם לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ. (מתי טז, 27)
כל בני האדם ישתחוו לפני בן האדם
הנבואה בתנ"ך:
חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם-עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא וְעַד-עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי. וְלֵהּ יְהִב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי-לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי-לָא תִתְחַבַּל. (דניאל ז, יג–יד)
("רואה הייתי בחזיונות לילה והנה עם ענני השמים היה בא כבן אדם, והוא הגיע עד עתיק הימים והביאו אותו לפניו. וניתנו לו שלטון וכבוד ומלכות, וכל העמים, האומות והלשונות השתחוו לפניו. שלטונו שלטון עולם אשר לא ייפסק ומלכותו לא תכלה.")
הערות:
בן האדם הנראה על ידי דניאל הוא ללא ספק הרבה יותר מבן אדם בלבד, שכן הוא מקבל שלטון אינסופי על העולם וכל העמים וכל בני האדם בעולם משתחווים לפניו!
רש"י כותב כי בן אדם זה הוא מלך-המשיח (רש"י על דניאל ז, יג).
רבי סעדיה גאון מסביר כי: "זהו משיח צדקנו; והלא כתיב על משיח, עני ורוכב על חמור, אלא יבוא בענוה כי לא יבוא על סוסים בגאות, ואשר כתב עם ענני שמיא, והנה עם ענני השמים הם מלאכי צבא השמים, זו היא רוב הגדולה שיתן הבורא למשיח." (רבי סעדיה גאון על דניאל ז; ראה סנטלה, עמ' 116).
בספר ההתגלות, בחזון דומה לזה של דניאל, אנו רואים את ישוע מולך על כל הבריאה וכל הברואים משתחווים לפניו.
ההתגשמות בברית החדשה:
רָאוּי הַשֶּׂה שֶׁנִּשְׁחַט לְקַבֵּל גְּבוּרָה, עֹשֶׁר וְחָכְמָה וְכֹחַ וִיקָר וְכָבוֹד וּבְרָכָה. וְכָל בְּרִיָּה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וּבָאֶרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ וְעַל הַיָּם וְכָל אֲשֶׁר בָּם, שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים: לַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וְלַשֶּׂה הַבְּרָכָה וְהַיְקָר וְהַכָּבוֹד וְהָעֹז לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְאַרְבַּע הַחַיּוֹת אָמְרוּ: אָמֵן! וְהַזְּקֵנִים נָפְלוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ. (התגלות ה, 12–14)
המשיח נקרא 'בן אלוהים'
הנבואה בתנ"ך:
לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ-רִיק. יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי-אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַד עַל-יְהוָה וְעַל-מְשִׁיחוֹ... וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל-צִיּוֹן הַר-קָדְשִׁי. אֲסַפְּרָה אֶל-חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי-אָרֶץ. תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם... נַשְּׁקוּ-בַר פֶּן-יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי-יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל-חוֹסֵי בוֹ. (תהלים ב)
מִי עָלָה-שָׁמַיִם וַיֵּרַד מִי אָסַף-רוּחַ בְּחָפְנָיו מִי צָרַר-מַיִם בַּשִּׂמְלָה מִי הֵקִים כָּל-אַפְסֵי-אָרֶץמַה-שְּׁמוֹ וּמַה-שֶּׁם-בְּנוֹ כִּי תֵדָע. (משלי ל, ד)
הערות:
לעתים נאמר ביהדות מתוך דוגמטיות מוחלטת כי "לאלוהים אין בן". אך אין זה נכון. במזמור ב מוזכר פעמים 'משיח', ופעמיים הוא נקרא 'בן' – מי שיקבל את הגויים כירושה. המדרש על תהלים רואה בדמות זו מישהו ש"יבוא", "מלך-המשיח", שלפניו ישתחוו כולם; כמו כן, זהו "בן האדם שיבוא עם ענני השמים" המוזכר על ידי דניאל (ז, יג).
אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה. מסופרין הן בחוקה של תורה, ובחוקה של נביאים, ובחוקה של כתובים, כתוב בחוקה של תורה בני בכורי ישראל (שמות ד כב), וכתיב בחוקה של נביאים הנה ישכיל עבדי (ישעיה נב יג), וכתיב בתריה הן עבדי אתמך בו [בחירי רצתה נפשי] (שם /ישעיהו/ מב א), וכתיב בחוקה של כתובים נאם ה' לאדוני שב לימיני (תהלים קי א), וכתיב ה' אמר אלי בני אתה, [וכתוב אחר אומר וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא (דניאל ז יג). ה' אמר אלי בני אתה]. אמר ר' יודן כל הנחמות הללו בחוקו של מלך מלכי המלכים הן לעשותן למלך המשיח, וכל כך למה, לפי שהוא עוסק בתורה. (מדרש תהלים, מזמור ב [ט])
רש"י מקשר גם הוא בין ה'בן' לבין המשיח: "למה רגשו גוים - רבותינו דרשו את הענין על מלך המשיח ולפי משמעו יהיה נכון לפותרו על דוד עצמו". כך גם אבן עזרא, המכיר בכך שמזמור ב בתהלים מתייחס למשיח: "למה רגשו - הנכון בעיני כי זה... על דוד ביום המשחו על כן כתוב אני היום ילדתיך או על המשיח" (ראה סנטלה, עמ' 77). התלמוד מצדד בכך, ואפילו מקשר בין מזמור זה בתהלים ובין שתי המסורות הנוגעות למשיח המנצח, בן דוד והמשיח הסובל, בן יוסף:
תנו רבנן: משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקדוש ברוך הוא: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר (תהלים ב) אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך. וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו: רבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא חיים... שנאמר (תהלים כא) חיים שאל ממך נתתה לו. (סוכה נ"ב, ע"א; ראה סנטלה, שם)
ספר הזוהר אף מוסיף לתיאורו של ה'בן' ('בר' בתהלים), באמצעות אמירה המתפרשת כביכול כשילוש – בהזכירו את הקדוש, את בנו ואת רוחו:
אנת הוא רעיא מהימנא, עלך אתמר נשקו בר - אתה הוא הרועה הנאמן, עליך נאמר נשקו בר, ואתה רב למטה, רבן של ישראל, האדון של מלאכי שרת, בנו של עליון, בנו של הקב"ה והשכינה. (ספר הזוהר, ג, עמ' 307, מהדורת אמסטרדם; ראה סנטלה, עמ' 78)
ההתגשמות בברית החדשה:
יֵשׁוּעַ נִטְבַּל וְעָלָה מִיָּד מִן הַמַּיִם. אוֹתָהּ עֵת נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְהוּא רָאָה אֶת רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וּבָאָה עָלָיו. וְהִנֵּה קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם אוֹמֵר: זֶה בְּנִי אֲהוּבִי אֲשֶׁר בּוֹ חָפַצְתִּי. (מתי ג, 16–17).
המשיח היה קיים טרם היות העולם
הנבואה בתנ"ך:
וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם. (מיכה ב, א)
הערות:
דנו כבר בפסוק זה מספר מיכה וראינו כיצד חז"ל פירשו אותו כמדבר על המשיח. אך האם משיח זה הוא אנושי גרידא? מיכה מרמז לכך שמוצאו נצחי. רבי דוד קמחי מעיר על מיכה ה, א:
ואתה בית לחם אפרתה... ואמר בית לחם אשר ליהודה נראה כי בית לחם אחר היה ואמר כנגד בית לחם אתה בית לחם צעיר להיות באלפי יהודה אעפ"י שהיית צעיר באלפי יהודה ממך לי יצא שופט להיות מושל בישראל וזהו המלך המשיח ופירוש להיות להיותך נמנע בערי אלפי יהודה צעיר עתה כנגדם ואע"פ כן ממך יצא לי המשיח כי מזרע דוד שהיה מבית לחם יהיה וזהו שאמר ומוצאתיו מקדם מימי עולם כי מוצאות המשיח בזמנו יאמרו כי מקדם מזמן רב היו מבית לחם זהו דוד כי יש זמן רב בין דוד ובין מלך המשיח וזהו אל שהוא מימי קדם מימי עולם. (רד"ק על מיכה ה, א)
בבראשית א, ב כתוב: "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם". במדרש רבה נאמר בהקשר זה כי זהו "רוח המשיח", שהיה קיים עוד בזמן הבריאה (בראשית רבה א, ב; סנטלה, עמ' 17).
על פי התלמוד שמו של המשיח שייך לשבעה הדברים שנבראו עוד קודם הבריאה (פסחים נד, ע"א; נדרים לט, ע"ב; ראה סנטלה, עמ' 28)
הספר החיצוני ספר חנוך מציג גם הוא את המשיח ואת בן האדם כקיימים לפני בריאת העולם:
" " (ספר חנוך מח, ב–ו).
לפיכך רואים אנו כי היות ישוע הבן הנצחי אינו המצאה של הברית החדשה, אלא שורשי עובדה זו מצויים עוד בתנ"ך ובספרות החיצונית ואפילו מקבלים אישור נוסף בספרות חז"ל.
ההתגשמות בברית החדשה:
וְהוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה; כִּי בּוֹ נִבְרָא כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ... הַכֹּל נִבְרָא בְּאֶמְצָעוּתוֹ וּלְמַעֲנוֹ, וְהוּא קוֹדֵם לַכֹּל וְהַכֹּל קַיָּם בּוֹ. וְהוּא קַדְמוֹן לְכָל-דָּבָר וְעַל-פִּיו הֵם עֹמְדִים כֻּלָּם. (אל הקולסיים א, 15–17).
המשיח נקרא 'אל'
הנבואה בתנ"ך:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וְזֶה-שְּׁמוֹ אֲשֶׁר-יִקְרְאוֹ יְהוָה צִדְקֵנוּ. (ירמיה כג, ה–ו)
כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ, בֵּן נִתַּן-לָנוּ, וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה, עַל-שִׁכְמוֹ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ, אֵל גִּבּוֹר, אֲבִי-עַד, שַׂר-שָׁלוֹם. (ישעיה ט, ה)
הערות:
הפסוקים שלעיל מציינים כי המלך מבית דוד, המשיח וה'בן' יהיו אלוהיים. אלוהותו של המשיח היא נושא רחב ביותר שיידון במאמר אחר. לעת עתה, די אם נאמר כי המדרש על איכה גם הוא מייחס את שם אלוהים למשיח:
מה שמו של מלך המשיח... יהוה שמו שנא' (ירמיה כג) וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו... (איכה רבתי א, 16 על איכה א', ט"ז; ראה סנטלה, עמ' 28)"
ההתגשמות בברית החדשה:
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַדָּבָר, וְהַדָּבָר הָיָה עִם הָאֱלֹהִים, וֵאלֹהִים הָיָה הַדָּבָר. (יוחנן א, 1)
הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, בְּטֶרֶם הֱיוֹת אַבְרָהָם, אֲנִי הוּא. (יוחנן ח, 58)
הֵשִׁיב תֹּאמָא וְאָמַר לוֹ: אֲדוֹנִי וֵאלֹהַי! (יוחנן כ, 28)
לְאֵלֶּה אֲשֶׁר בְּצִדְקַת אֱלֹהֵינוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ קִבְּלוּ אֱמוּנָה יְקָרָה כְּשֶׁלָּנוּ. (השנייה לפטרוס א, 1)
ראה גם: המשיח: אדם, אל, או שניהם? אלוהותו של המשיח
המקור העיקרי שעליו מבוסס מאמר זה: ריסטו סנטלה, המשיח בתנ"ך לאור ספרי חז"ל, ירושלים: קרן אחווה משיחית, תשנ"ב
ראה גם מאמר מקוון מאת הכותב שלעיל: כיצד אנו יכולים להיות בטוחים כי ישוע הוא המשיח? (באנגלית)
ראה גם ציפיות ונבואות משיחיות (מצגת פאואר-פוינט)
