אלוהותו של המשיח - בתנ"ך ובכתבים היהודיים

חלק שלישי: אלוהותו של המשיח בתנ"ך ובכתבים יהודיים

מלאך ה'

אלוהותו של המשיח לא הייתה גלויה לעין בתנ"ך. אך אנו עדיין מוצאים מספר היקרויות שבהן אלוהים מתגלה בצורת אדם או מלאך, ונקרא בדרך כלל 'מלאך יהוה'.

בבראשית טז, ז מופיע מלאך ה' בפני הגר ומשוחח עימה; אך בפסוק יג נאמר לנו כי היה זה "שֵׁם-יְהוָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ".

בבראשית יח, א–ב מופיע ה' לפני אברהם בדמות שלושה אנשים. הבה נשים לב לדו-שיח יוצא הדופן לאורך פרק זה, בין אברהם לאלוהים / שלושת האנשים. לעתים נדמה כי אברהם משוחח עם ה' (לשון יחיד), ולעתים עם שלושת האנשים (לשון רבים):

בפסוק ג קורא אברהם לבן-שיחו "אֲדֹנָי" ופונה אליו בלשון יחיד. אז עובר אברהם לדבר בלשון רבים בפסוקים ד–ט ("וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם... וַיֹּאכֵלוּ... וַיֹּאמְרוּ"). ואז בפסוקים י–טו שוב מדבר ה' בלשון יחיד ("וַיֹּאמֶר... אָשׁוּב"). בפסוקים טז–יז "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים" אך "וַיהוָה אָמָר" לאברהם. בפסוק כב "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ" ואברהם "עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהוָה". אברהם ממשיך אז לשוחח עם ה' בפסוקים כג–לג. עם מי משוחח אברהם בפרק זה? אלוהים בצורת שלושה אנשים / מלאכים? אלוהים מלווה בשלושה אנשים / מלאכים? אלוהים ושני אנשים / מלאכים? אנו מוצאים את התשובה בפרק יט פסוק א: "וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב". פתאום ישנם רק שני מלאכים! משמעות הדבר היא כי כאשר "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי יְהוָה" – נאמר לנו כי רק שניים מהם עזבו, וכי השלישי היה ה' בעצמו ובכבודו!

בבראשית כב, יא–יב, לאחר עקדת יצחק, אנו רואים שוב כי מלאך ה' אומר לאברהם: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" – המלאך מדבר כאילו היה אלוהים. גם בפסוקים טו–טז: "וַיִּקְרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֶל-אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן-הַשָּׁמָיִם.  וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה...".

בבראשית לב, כה "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". אך בפסוק 31 מגלה לנו יעקב: "כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי".

בשופטים ו, יב מופיע מלאך ה' לפני גדעון ומשוחח עימו. אך המלאך הופך במהרה לאלוהים בעצמו: "וַיִּפֶן אֵלָיו יְהוָה וַיֹּאמֶר..." (פסוק יד; ראה גם פסוקים טז, כ–כב).

אנו רואים מאורע דומה בפרק יג: מלאך ה' הופע לפני מנוח ואשתו (פסוקים ג–יח). אך "וְלֹא-יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְהוָה לְהֵרָאֹה אֶל-מָנוֹחַ וְאֶל-אִשְׁתּוֹ אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי-מַלְאַךְ יְהוָה הוּא.  וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל-אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת  כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ" (פסוקים כ–כב). שוב – מלאך ה' הוא אלוהים בעצמו.

הבה נפנה עתה לכמה מקורות מספרות חז"ל, בהם אנו מוצאים אישור לקיומו של 'מלאך גואל' או 'מלאך יהוה', מי שהיה המתווך שנתן את עשרת הדיברות לעם ישראל, ומי שהוא ה'שכינה' – הנוכחות האלוהית, אלוהים עצמו:

לא הגיעו הדברות לישראל על יד אמצעי בפשטן של כתובים. והמלאך שהזכיר אינו מן הנפרדים אבל הוא המלאך הגואל והוא שכתוב בו. ויסע מלאך האלהים. מלאך שהוא האלהים והוא המשמיע הדברות לישראל שנאמר ודבר אלהים את כל הדברים האלה. (רבי מאיר בן גבאי, ספר "עבודת הקודש", חלק ג, עמ' 95 והלאה, לפי מהדורת למברג; מתוך: הרב צבי נשיא, "הרז דשלושא", קרן אחוה משיחית, תשנ"ז, עמ' 59)

ויסע מלאך האלהים וגו': המלאך הזה הוא בית דינו של הקדוש ברוך הוא ומלת האלהים אינה סמוכה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ירדו לים שכינה עמהם שנאמר ויסע מלאך האלהים. אם כן המלאך הזה הוא השכינה ונקראת מלאך שר-העולם יען היות הנהגת העולם על ידה. (רבי נמחם מרקנאטי, עמ' 123, פרשת "בשלח"ת שמות יד, 19; ראה "הרז דשלושא", עמ' 67)

הנביא מלאכי מזכיר גם הוא את מלאך ה'. בהערותיו לפרק זה טוען רד"ק (רבי דוד קמחי) כי מלאך זה הוא-הוא "אדוני", "מלך המשיח":

הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי וּפִנָּה-דֶרֶךְ לְפָנָי וּפִתְאֹם יָבוֹא אֶל-הֵיכָלוֹ הָאָדוֹן אֲשֶׁר-אַתֶּם מְבַקְשִׁים וּמַלְאַךְ הַבְּרִית אֲשֶׁר-אַתֶּם חֲפֵצִים הִנֵּה-בָא אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת (מלאכי ג, א)

האדון - הוא מלך המשיח והוא מלאך הברית. (רד"ק על מלאכי ג, א)

המלאך מטטרון

במאמר על השילוש ראינו כי יש מספר מקומות בתנ"ך שבהם נגלה האלוהים האחד כאיחוד של שלוש ישויות. בספר הזוהר ובכתבים מיסטיים אחרים מדובר מפורשות עוד יותר על "רז דשלושא" ("מסתורין השלושה") הזה של אלוהים; בדבריהם מסבירים כי 'הרוח האמצעי' הוא דבר אלוהים הנצחי שהיה קיים עוד טרם היות העולם, מלאך ה' והמתווך בין שמים וארץ ששמו 'מטטרון', מי שמקורו באלוהים – אך אין זה אלא יהוה עצמו!

עמודא דאמצעיתא איהו מטטרון לאשלמא לעילא כגוינא דתפארת. (העמוד האמצעי [של האלוהות] הוא "מטטרון" אשר משלים את השלום לעיל [בשמים] כפי שהוא בתפארת) (ספר הזוהר, כרך ג, עמ' 227, מהדורת אמסטרדם; ראה "הרז דשלושא", עמ' 72)

על הקטע משמות כד, א ("וְאֶל-מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל-יְהוָה...") אומר רבי מנחם מרקנאטי:

השם הגדול יתעלה המדבר למשה. אמר לו שיעלה אל י"י זה מטטרון שנקרא בשם המיוחד לפעמים שהרמז בו על השכינה הנקראת כך. וטעם עלה כלו' עלה אל מקום הכבוד אשר שם המלאך הגואל ולא יבוא אל השם הגדול כי לא יראני האדם וחי. (רבי מנחם מרקנאטי, עמ' 145, טור א; ראה "הרז דשלושא, עמ' 73)

מאן דרך עץ החיים דא היא מטרוניתא רבתא. דהיא ארחה לההוא אילנא רברבא תקיף. אילנא דחיי... (מי הדרך לעץ החיים? זהו מטטרון הרם והנעלה, משום שהוא הדרך לאותו עץ נשגב, עץ החיים)

וכי מלאך האלהים אקרי... (מטטרון נקרא "מלאך האלהים")

כל שליחותא דבעי מלכא. מבי מטרוניתא נפקא... (כל בקשה ועתירה המובאת בפני המלך חייבת לעבור דרך מטטרון)

וכל שליחותא מתתא למלכא ודבעי מלכא לבי מטרוניתא עייל בקדמיתא. ומתמן למלכא. (כל בקשה ועתירה המגיעה מהעולם הזה למלך, חייבת בראש ובראשונה להגיע למטטרון, ומשם היא עוברת למלך) (תמצית הזוהר, כרך ב, שמות, עמ' 51, מהדורת אמסטרדם; ראה "הרז דשלושא", עמ' 76)

ולבוש דשדי מטטרון (לבושו של אל שדי הוא מטטרון) (ספר הזוהר, כרך ג, עמ' 231; ראה "הרז דשלושא", עמ' 79)

ואית אדם דאית אדם ואיהו מלאך ודא מטטרון. ואית אדם בדיוקנא דקב"ה דאיהו אצילותיה ודא יוד הא ואו הא. ולית ביה בריאה ויצירה ועשיה. אלא אצילותא. (ישנו אדם - אם אכן הוא אדם – אשר הוא מלאך. מלאך זה הוא מטטרון שומר ישראל. הוא אדם בעל דיוקנו של הקב"ה. והוא האצלה ממנו (מאלוהים) – כן הוא (מטטרון) הינו יהיה, ועליו לא ניתן לומר שהוא נברא, נוצר, או נעשה, אלא שהוא נאצל מאלוהים) (תיקוני הזוהר, פרק סז, עמ' 130; ראה "הרז דשלושא", עמ' 81)

בן אלוהים

בספר היצירה כתוב ש"בעלי קבלה קראו לספירה שנית שם מטטרון שהוא שם למטה משם בן ה'," כלומר, המקובלים קראו לספירה השנייה בשם "מטטרון", שהוא שם הנמצא מתחת לשמו "בן האלוהים" (עמ' 85, טור א, מהדורת מנטובה, פרק חמישי, פסקה 1; ראה "הרז דשלושא", עמ' 79).  דבר זה מזכיר לנו את מזמור ב בתהלים, המדבר בפירוש על בן אלוהים שהוא "מְשִׁיחוֹ" של ה', המשיח:

לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם וּלְאֻמִּים יֶהְגּוּ-רִיק. יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי-אֶרֶץ וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ-יָחַדעַל-יְהוָה וְעַל-מְשִׁיחוֹ...  וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי עַל-צִיּוֹן הַר-קָדְשִׁי. אֲסַפְּרָה אֶל-חֹק יְהוָה אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. שְׁאַל מִמֶּנִּי וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ וַאֲחֻזָּתְךָ אַפְסֵי-אָרֶץ. תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם. וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ הִוָּסְרוּ שֹׁפְטֵי אָרֶץ. עִבְדוּ אֶת-יְהוָה בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה. נַשְּׁקוּ-בַר פֶּן-יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ כִּי-יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ אַשְׁרֵי כָּל-חוֹסֵי בוֹ. (תהלים ב)

כפי שראינו במאמר 'המשיח בתנ"ך' – המדרשים, התלמוד (סוכה נב, ע"א), רש"י, ואבן עזרא מזהים 'בן' זה כמשיח:

עבדו את י"י כנגד על י"י. ונשקו בר כנגד על משיחו. והנה פי' בר כמו מה ברי ומה בר בטני וכן כתוב בני אתה. (אבן עזרא על תהלים ב)

כלומר: "עבדו את יהיה" (פס' 11) מתיחס ל-ה', ו"נשקו את הבן" מתיחס למשיח, והוראת "בר" זהה להוראת "בר" במשלי לא, 2 "מה ברי ומה בר בטני", המופיע במשמעות של "בן", כמו במזמור ב, 7: "בני אתה." (ראה "הרז דשלושא", עמ' 86)

ספר הזוהר אף מוסיף לתיאורו של הבן ('בר') אמירה באשר לשילוש, בהזכירו את הקדוש ברוך הוא, בנו והשכינה:

אנת הוא רעיה מהימנא. עלך אתמר נשקו בר. ואנת רב לתתא. רבן דישראל. רבן דמלאכי השרת. בר לעילא. בר דקב"ה ושכינתיה. (אתה הוא הרועה הנאמן. עליך נאמר: "נשקו בר". אתה עליון על כל הארץ, אדון-ישראל. אדון מלאכי השרת, בן העליון, בן הקדוש ברוך הוא והשכינה) (ספר הזוהר, כרך ג, עמ' 307, מהדורת אמסטרדם; ראה "הרז דשלושא", עמ' 87)

באשר לפסוק בספר בראשית א, ג ("וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.") אומר לנו הזוהר:

יהי אור דהוא אל גדול... וירא אלהים את האור כי טוב. דא עמודא דאמצעיתא. ("יהי אור", זה הוא האל הגדול... "וירא אלהים את האור כי טוב", זה הוא "העמוד העמצעי" שבאלוהות.")

הזוהר מלמד שהעמוד האמצעי באלוהות הוא בן האלוהים:

...שכן קרוב מאח רחוק. דהיינו עמודא דאמצעיתא דאיהו בן-יה ("טוב שכן קרוב מאח רחוק", שכן זה הוא העמוד האמצעי שבאלוהות, והוא בן-האלוהים) (ספר הזוהר, כרך ב, עמ' 115; ראה "הרז דשלושא", עמ' 84)

רעיא מהימנא ודאי אנת הוא ברא דילי ודשכינתא. רבנן ומלאכין נשקו בר. קמו כלהו ונשקו ליה וקבילו ליה לרב ומלכא עלייהו. (רועה נאמן! אכן אתה הוא בני שלי ושל השכינה. נכבדים גדולים ומלאכים, נשקו את הבן! קומו כלכם ונשקוהו וקבלו פניו כמלך ואדון.) (ספר הזוהר, כרך ג, עמ' 281, מהדורת אמסטרדם; ראה "הרז דשלושא", עמ' 88)

אדם אלוהי?

מספר מקומות בתנ"ך מדברים על 'עמנואל' ("אלוהים איתנו") – ילד שייוולד וייקרא "אֵל גִּבּוֹר", "אֲבִי-עַד":

הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל. (ישעיה ז, יד)

כִּי-יֶלֶד יֻלַּד-לָנוּ בֵּן נִתַּן-לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל-שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי-עַד שַׂר-שָׁלוֹם (שם ט, ו)

ירמיה מוסיף כי שורש דוד שיהיה מלך, המשיח, ייקרא בשם אלוהים, יהוה:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם-יְהוָה וַהֲקִמֹתִי לְדָוִד צֶמַח צַדִּיק וּמָלַךְ מֶלֶךְ וְהִשְׂכִּיל וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ. בְּיָמָיו תִּוָּשַׁע יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל יִשְׁכֹּן לָבֶטַח וְזֶה-שְּׁמוֹ אֲשֶׁר-יִקְרְאוֹ יְהוָה צִדְקֵנוּ. (ירמיה כג, ה–ו; ראה גם לג, טז)

הנביא מיכה ורד"ק בפרשנות שלו מגלים לנו כי המשיח, שייוולד בבית לחם, מוצאותיו מקדם, ומכאן שהוא אל:

וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה מִמְּךָ לִי יֵצֵא לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם. (מיכה ה, א)

ומוצאתיו מקדם מימי עולם כי מוצאות המשיח בזמנו יאמרו כי מקדם מזמן רב היו מבית לחם זהו דוד כי יש זמן רב בין דוד ובין מלך המשיח וזהו אל שהוא מימי קדם מימי עולם. (רד"ק על מיכה ה, א)

נוסף על כך, אלוהים עצמו – המדבר בפי הנביא זכריה – מגלה לנו כי בית דוד ויושבי ירושלים "וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ". כיצד ניתן 'לדקור' את אלוהים – אלא אם הוא בשר ודם?

וְשָׁפַכְתִּי עַל-בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר-דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל-הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל-הַבְּכוֹר. (זכריה יב, י; השווה יוחנן יט, לז)

בספר דניאל מתגלה בפנינו "כְּבַר אֱנָשׁ" ('כבן אדם') המולך על העולם כולו וכל בני האדם משתחווים לפניו.

"חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ עִם-עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה הֲוָא וְעַד-עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי. וְלֵהּ יְהִב שָׁלְטָן וִיקָר וּמַלְכוּ וְכֹל עַמְמַיָּא אֻמַּיָּא וְלִשָּׁנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן שָׁלְטָנֵהּ שָׁלְטָן עָלַם דִּי-לָא יֶעְדֵּה וּמַלְכוּתֵהּ דִּי-לָא תִתְחַבַּל" (דניאל ז, יג–יד)

("רואה הייתי בחזיונות לילה והנה עם ענני השמים היה בא כבן אדם, והוא הגיע עד עתיק הימים והביאו אותו לפניו. וניתנו לו שלטון וכבוד ומלכות, וכל העמים, האומות והלשונות השתחוו לפניו. שלטונו שלטון עולם אשר לא ייפסק ומלכותו לא תכלה.")

גם בספר חנוך מוצגים המשיח ובן האדם כמי שהיה קיים לפני בריאת העולם:

ובשעה ההיא אשר בן האדם יקרא בשם אל פני אדון הרוחות ושמו ראש הימים. ובטרם השמש והאותות יבראו בטרם כוכבי השמים יעשו נקרא שמו לפני אדון הרוחות. הוא יהיה מטה לצדיקים לתמוך בו לעמוד ולא לנפול ואור לגוים יהיה ותקווה לנשברי לב. כל יושבי ארץ לפניו יפלו והשתחוו ושבחו וברכו וזמרו לאדון הרוחות. ועל כן נבחר ונסתר לפניו בטרם תברא תבל ועד העולם. (ספר חנוך א, מח 2 – 6)

ולבסוף, הבה נתבונן במראה מעורר האימה של כבוד אלוהים במראה אדם היושב על כיסא-כבוד בספר יחזקאל:

וּמִמַּעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל-רֹאשָׁם כְּמַרְאֵה אֶבֶן-סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם עָלָיו מִלְמָעְלָה. וָאֵרֶא כְּעֵין חַשְׁמַל כְּמַרְאֵה-אֵשׁ בֵּית-לָהּ סָבִיב מִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמָעְלָה וּמִמַּרְאֵה מָתְנָיו וּלְמַטָּה רָאִיתִי כְּמַרְאֵה-אֵשׁ וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב. כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-יְהוָה... (יחזקאל א, כו–כח)

לסיכום, אנו רואים כי התנ"ך והכתבים היהודיים שופעים בדימויים שבהם אלוהים אכן מופיע כאדם והמשיח מתואר כבן אלוהים. אם כן, כותבי הברית החדשה ואבות הכנסייה לא המציאו רעיון זה, אלא שאבו אותו ממסורת עתיקת יומין שהייתה קיימת כבר במקורות יהודיים והמשיכה להתפתח בזרמים מסוימים ביהדות עד ימי הביניים.