Israel Institute of Biblical Studies

מאמר זה מניח שאתה כבר מאמין בישוע, כלומר נוצרי או יהודי משיחי. אם אינך מאמין עדיין בישוע, תמצא בסעיף “קריאה נוספת”שבסוף המאמר קישורים למאמרים שעשויים להתאים לך יותר.


אולי אתה חושב שהרעיון להצטרף לכנסייה הקתולית הוא המגוחך ביותר ששמעת אי פעם.

אולי אתה חושב שדי בכתבי הקודש לבדם כדי לדעת מהו רצון אלוהים לחייך.

אולי אתה חושב שאלוהים אינו מעוניין ב“דת”או במוסדות, אלא רק בקשר אישי איתך.

אולי אתה חושב שהדבר היחיד הנחוץ כדי להיוושע הוא לקבל אל ליבך את ישוע כאדון וכמושיע.

אולי אתה יהודי וחושב שהצטרפות לכנסייה הקתולית תהיה בגידה באמונתך ובמורשתך היהודיות.

אולי אתה אפילו מחזיק בדעות אנטי־קתוליות ורואה בקתוליות סילוף פגאני של האמונה הטהורה שבכתבי הקודש.

ובכל זאת, אולי אתה חש ש“משהו חסר”באמונתך.

אולי אתה חש שאלוהים מכין לך “משהו נוסף”, אך עדיין אינך יודע בדיוק מהו.

בזיליקת פטרוס הקדוש בלילה במבט לאחור על ההיסטוריה, מהמאה הראשונה ועד למאה העשרים ואחת, מעולם הים התיכון העתיק ועד לאמריקה המודרנית, אינספור אנשים חשבו כמוך: הם היו סקרנים במקצת לגבי הכנסייה הקתולית, אדישים כלפיה, חשדנים או אפילו עוינים לה בגלוי … עד שיום אחד החליטו לבחון ברצינות את טענותיה. פעם אחר פעם הפך חיפוש שהחל בסקרנות או אפילו בעוינות כלפי הכנסייה לסיפור אהבה מופלא: סיפורו של אלוהים האוהב אותנו בלהט כה רב, עד שהקריב את בנו יחידו למעננו כדי שיהיו לנו חיי נצח, וכונן את משפחתו האנושית, הכנסייה הקתולית (הכלל־עולמית), כדי לשתף את ילדיו בחייו האלוהיים, במיוחד בתקדיש האויכריסטיה, סעודת האדון.

במאמר זה וביתר המקורות שבאתר תוכל לגלות כי:

  • אלוהים מעולם לא אמר כי די בכתבי הקודש לבדם כדי לדעת את רצונו, אלא כונן – בתנ״ך ובברית החדשה – מוסד היררכי נראה לעין, והאציל עליו את סמכותו האלוהית כדי שידריך ויוביל אותנו לדרך הישועה שלו.
  • אלוהים אכן מעוניין מאוד ב“דת” בימינו, כפי שהיה מעוניין בכך כשכונן את עבודת הקורבנות באוהל מועד ובבית המקדש. קשר אמיתי, כן, עניו וחכם עם האב – דרך בנו ובהדרכת רוח הקודש – אמור להוביל אותך לחפש בסופו של דבר איחוד מלא עם גופו, הכנסייה הקתולית.
  • אין די ב“קבלת ישוע כאדון וכמושיע” תוך אמונה בלבד; שכן ישוע מעניק את חסדו, את כוחו ואת חייו בעיקר באמצעות הכנסייה הקתולית, הוראתה, פולחנה, תקדישיה (הסקרמנטים) והתחברות הקדושים שלה.
  • האמונה הקתולית היא ההגשמה המושלמת והמלאה של היהדות; עם זאת, אין בכך כדי לבטל את ייעודו הייחודי של עם ישראל או את שליחותם המיוחדת של יהודים המאמינים בישוע וההופכים לחלק מן הכנסייה. כפי שאמרה רוזלין מוס, שהיא יהודייה קתולית: “אין דרך להיות יהודי יותר מאשר להיות קתולי!”
  • האמונה הקתולית היא האמונה בישוע המשיח המבוססת ביותר על כתבי הקודש, בעוד שקבוצות נוצריות ומשיחיות אחרות התפשרו במידה רבה על מתנות חשובות שהעניק לנו ישוע.

מה פירוש להיות “קתולי”?

אולי אתה רואה את עצמך, כמו נוצרים רבים אחרים, כ“קתולי”במובן הכללי של המילה: חבר בקהילה האוניברסלית, הבלתי נראית, של תלמידי המשיח, אך לא כחבר רשמי בכנסייה הקתולית הרומית.

במובן מסוים זה נכון: אם נטבלת ואתה מאמין בישוע, אתה כבר חבר בגוף המשיח, ורוח הקודש אכן יכולה לפעול באמצעותך ובאמצעות קהילתך לקידום הבשורה. כפי שמלמדת הכנסייה:

“כל מי שנצדקו על ידי אמונה וטבילה מאוחדים במשיח; יש להם זכות, אם כן, להיקרא מאמינים נוצרים / משיחיים, והם אכן נחשבים אחים באדון על ידי חברי הכנסייה הקתולית.” (קכ״ק 818)

“יתרה מכך, יסודות קדושים ואמיתיים רבים מצויים גם מחוץ לגבולותיה הנראים לעין של הכנסייה הקתולית: דבר אלוהים הכתוב, חיי חסד, אמונה, תקווה ואהבה, יחד עם מתנות רוח הקודש האחרות; כמו גם יסודות נראים לעין. רוח המשיח משתמשת בכנסיות ובקהילות אלה כאמצעי המוביל לישועה; כוחו של אמצעי זה שאוב משלמותם של החסד והאמת שהפקיד המשיח בידי הכנסייה הקתולית. כל הברכות הללו מקורן במשיח ישוע וכולן מובילות אליו, וכולן מהוות קריאה ל‘אחדות קתולית’.” (קכ״ק 819)

עם זאת, הכנסייה האחת שייסד המשיח היא אכן הכנסייה הקתולית, המאוחדת תחת הנהגתו של יורש פטרוס, האפיפיור. בה לבדה נמצא “מלוא אמצעי הישועה”:

בזיליקת פטרוס הקדוש

“הכנסייה האחת של המשיח … היא זו שמושיענו, לאחר תחייתו, הפקיד בידי פטרוס כדי שירעה אותה, ובידיו ובידי יתר השליחים הפקיד את הפצתה ואת הנהגתה. כנסייה זו, המכוננת והמאורגנת בעולם כחברה, מתקיימת [subsistit in] בכנסייה הקתולית, המונהגת בידי יורש פטרוס והבישופים המאוחדים עימו.”[…] “רק באמצעות הכנסייה הקתולית של המשיח, שהיא אמצעי הישועה הכללי, אפשר להשיג את מלוא אמצעי הישועה. אנו מאמינים כי האדון הפקיד את כל ברכות הברית החדשה בידי חבר השליחים לבדו, שפטרוס עומד בראשו, כדי לכונן עלי אדמות את גוף המשיח האחד, שאליו צריכים להשתייך במלואם כל מי שכבר שייכים באופן כלשהו לעם אלוהים.”(קכ״ק 816)

כפי שנראה בהמשך, בהישארותך מחוץ לכנסייה הקתולית אתה מצוי רק באחדות חלקית ובלתי שלמה עם כנסיית המשיח, ובכך אתה מפסיד רבות מהברכות שאלוהים חפץ להעניק לך:

“הכנסייה יודעת כי יש לה דברים משותפים רבים עם מי שנטבלו ונתכבדו בכינוי ‘משיחיים’ / ‘נוצרים’, אך אינם מאמינים באמונה הקתולית במלואה ואינם מאוחדים עם יורשו של פטרוס. אלה המאמינים במשיח ונטבלו כראוי נמצאים באיחוד מסוים, אם כי לא שלם, עם הכנסייה הקתולית.” (קכ״ק 838)

הבה נבחן כמה מהברכות שאלוהים חפץ להעניק לך באמצעות כנסייתו. [ללימוד מעמיק של “מלוא אמצעי הישועה”ושל “כל ברכות הברית החדשה”שהכנסייה מציעה, ראה את הקורס המקוון של קתולים למען ישראל.]

עשר סיבות טובות להיות קתולי

  1. ישוע ייסד כנסייה אחת, לא אוסף של זרמים, והוא רוצה שכולנו נהיה חלק ממנה.
  2. ישוע כונן כנסייה נראית לעין בעלת מנהיגים נראים לעין, ולא גוף בלתי נראה שאין בו סמכות ממשית.
  3. באמצעות הירושה השליחית והמסורת השליחית נמסרת תורתם האותנטית של המשיח ושל שליחיו.
  4. ישוע העניק לכנסייתו את מתנת אי־הטעייה, המעניקה לנו ודאות בענייני אמונה ומוסר חשובים וביטחון במה להאמין וכיצד לחיות.
  5. בכנסייה הקתולית לבדה מצויים מלוא אמצעי הישועה וכל האמצעים לגדילה בקדושה ובמעלות הטובות.
  6. הליטורגיה הקדושה של הכנסייה מכניסה אותנו אל רז הפסחא ומאחדת אותנו עם הפולחן השמימי של המלאכים והקדושים.
  7. הכנסייה מעניקה לנו את תקדישי המשיח, אפיקי החסד, החיים והאהבה שאלוהים יוצק בקרבנו.
  8. בכנסייה תוכל לקבל את האויכריסטיה: גופו ודמו של האדון, מקור החיים הנוצריים ושיאם.
  9. בכנסייה הקתולית תגיע לאחדות מלאה עם משפחתנו הארצית והשמימית: התחברות הקדושים.
  10. ישוע העניק לנו את אימו מרים כאם הכנסייה וכאימנו, האוהבת אותנו ומשגיחה עלינו.

1. ישוע ייסד כנסייה אחת*, לא אוסף של זרמים נוצריים

בזיליקת פטרוס הקדוש אנו למדים מהבשורה על פי יוחנן כמה חשוב היה לישוע שכל ההולכים אחריו יהיו מאוחדים. הוא התפלל עבור כל המאמינים כי “יִהְיוּ נָא כֻּלָּם אֶחָד; כְּמוֹ שֶׁאַתָּה, אָבִי, בִּי וַאֲנִי בְּךָ, שֶׁיִּהְיוּ גַּם הֵם בָּנוּ, כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִין הָעוֹלָם כִּי אַתָּה שְׁלַחְתַּנִי” (יוחנן יז כא). כאשר אנו קוראים בברית החדשה אנו רואים שישוע ייסד קהילה אחת ויחידה, מאוחדת תחת הנהגתם של פטרוס ויתר השליחים. הוא מעולם לא כונן אוסף בלתי מאורגן של קבוצות נוצריות ומשיחיות כפי שקיימות כיום – שונות האחת מהשנייה וחסרות הסכמה ביניהן בענייני אמונה ומוסר חשובים. הכנסיות האורתודוקסיות המזרחיות נפרדו מן האחדות עם האפיפיור בתהליך שהגיע לשיאו בקרע של שנת 1054. הכנסיות הפרוטסטנטיות גרמו נזק נוסף לאחדות הנצרות בהיפרדן מהכנסייה הקתולית החל במאה ה-16, והן ממשיכות להתפצל עוד גם בימינו. אפילו הכנסיות החדשות ה“לא משויכות” (זאת אומרת, אינן מגדירות עצמן כשייכות לאף קבוצה נוצרית או משיחית) – גם אם הן נמנעות מלסווג עצמן – הן בעצם קבוצה נוספת של נוצרים אוונגלים. והתנועה היהודית-משיחית, תוך ניסיון אציל לגלות מחדש את השורשים היהודיים של הנצרות, סובלת גם היא מאותו חוסר אחדות המאפיין את הכנסיות הפרוטסטנטיות.

הכנסייה האחת האוניברסלית שייסד ישוע, הכנסייה היחידה ששמרה על אחדותה במשך 2000 השנים האחרונות, תוך התפשטות לזמנים ולמקומות שונים – היא הכנסייה הקתולית.

בהישארותך מחוץ לכנסייה הקתולית אתה תורם, אם כך – גם אם לא במודע ושלא באשמתך – לחוסר האחדות של גוף המשיח. בהצטרפותך לכנסייה הקתולית אתה מצטרף בעצם לכנסייה המקורית שייסד ישוע המשיח, ותורם לאחדות שעבורה התפלל ישוע!

2. ישוע כונן כנסייה נראית לעין* בעלת מנהיגים נראים לעין

מדוע יש חוסר אחדות כה רב בקרב קהילות פרוטסטנטיות, אוונגליות ומשיחיות? משום שחסרה בהן סמכות שהוענקה בהסמכה כדת וכדין. לעיתים קרובות נאמר שהכנסייה היא פשוט האיחוד הבלתי נראה של כל המאמינים, המודרך בידי רוח הקודש ובראשו המשיח, אך ללא סמכות אנושית עליונה כאן עלי אדמות. תפיסה זו אינה מבוססת על כתבי הקודש ואינה פועלת הלכה למעשה. למעשה, היא גרמה לבלבול עצום ולפילוג בגוף המשיח.

בכתבי הקודש אנו מוצאים תמונה שונה לחלוטין: בזמן יציאת מצרים היה עם אלוהים מאוחד תחת הנהגתם של משה ושבעים הזקנים, שמסרו לעם את דבר אלוהים, פירשו אותו ויישבו מחלוקות (שמות יח יג–כו; במדבר יא טז–כה). כך היה גם בתקופת מלכות בית דוד, כאשר העם היה מאוחד תחת סמכותו של המלך, שהיה כפוף לדברי הנביאים.

ישוע ופטרוס תמונה דומה מצטיירת בברית החדשה: ישוע העניק לקהילתו מנהיג אנושי אמיתי בדמותו של פטרוס. ישוע אמר שפטרוס יהיה הסלע שעליו יבנה את קהילתו. הוא נתן לו את מפתחות מלכות השמים (מתי טז יז–יט), מינה אותו כרועה הקהילה (יוחנן כא טו–יז) והסמיך אותו להיות זה שיחזק באמונה את אחיו השליחים (לוקס כב לא–לב). נוסף על כך העניק ישוע את סמכותו גם ליתר השליחים באומרו להם: “הַשּׁוֹמֵעַ אֲלֵיכֶם, אֵלַי הוּא שׁוֹמֵעַ” (לוקס י טז); כמו כן נתן להם סמכות לסלוח על חטאים (יוחנן כ כג). קרא בספר מעשי השליחים כיצד הנהיגו פטרוס ויתר השליחים את הקהילה בהכריזם את הבשורה ובקבלתם החלטות כבדות משקל (מעשי השליחים ב א–מא; טו ז–יב).

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית אתה נעשה חלק מהכנסייה הבנויה על פי דגם עם אלוהים שבכתבי הקודש, ומקבל עליך את הסמכות שישוע עצמו כונן.

3. באמצעות הירושה השליחית והמסורת השליחית* נמסרת תורתם האותנטית של המשיח ושל שליחיו

אולי אתה תמה: האם נשמרה הסמכות האלוהית הזו בקרב הכנסייה עד לימינו אנו? אכן כן, באמצעות ירושה שליחית ומסורת שליחית. לאחר שמת יהודה איש קריות בחרו השליחים מיד שליח שיירש את מקומו (מעשי השליחים א טו–כו). כמו כן, אנו רואים בברית החדשה כיצד מינו השליחים זקנים (מעשי השליחים יד כג; אל טיטוס א ה) וכיצד מסרו את סמכותם ליורשיהם: “וְהַדְּבָרִים שֶׁשָּׁמַעְתָּ מִמֶּנִּי בְּמַעֲמַד עֵדִים רַבִּים, הַפְקֵד אוֹתָם בִּידֵי אֲנָשִׁים נֶאֱמָנִים הַמֻּכְשָׁרִים לְלַמֵּד גַּם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים” (השנייה אל טימותיאוס ב ב). אנו קוראים בברית החדשה גם על מבנה הסמכות המשולש הכולל הגמונים (בישופים), זקנים (כוהנים) ושמשים (דיאקונים) (הראשונה אל טימותיאוס ג א, ח; ה יז). מראשית הנצרות נחשבו הבישופים יורשיהם של השליחים; הבישוף של רומא היה יורשו של פטרוס, שמת ברומא. אם כן, אחדות הכנסייה מוגנת באמצעות מסירת תורת ישוע המשיח דרך הירושה השליחית של הבישוף של רומא, האפיפיור, בשיתוף עם כל יתר הבישופים, יורשיהם של יתר השליחים.

האפיפיור בנדיקטוס השישה־עשר התגובה הטבעית המיידית נגד טענה זו היא לעתים קרובות: “מדוע עליי להיכנע למרותם של אישים אלה? ידוע מההיסטוריה כיצד אנשים השתמשו לרעה בסמכותם וטעו בשיקול דעתם!” נכון הוא הדבר, כי בכל מקרה של מתן סמכות בידי אנשים יש סכנה כי ישתמשו בה לרעה. אך אנחנו לעולם איננו חופשיים מסמכות אנושית בכל הנוגע לעניינים רוחניים. כשאנו מחליטים להשתייך לקהילה מסוימת, אנו נכנעים למרותו של מנהיג הקהילה או של המורה ולהוראתו – שעלולה גם היא לסטות מן האמת ומן האהבה. ואם אנו דוחים כל סמכות וכל אחריות כלפי אחרים, אנו נעשים הסמכות של עצמנו, על כל טעויותינו, מגבלותינו ונקודות העיוורון שלנו. במילים אחרות, עלינו לבחור מהי המרות שאליה אנו נכנעים: הסמכות שישוע המשיח בעצמו מינה כשהבטיח כי “רוּחַ הָאֱמֶת, כְּשֶׁיָּבוֹא יַדְרִיךְ אֶתְכֶם אֶל כָּל הָאֱמֶת” (יוחנן טז יג) וכי “שַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ עָלֶיהָ” (מתי טז יח); או הסמכות האנושית של מישהו אחר. דחיית סמכותו של האפיפיור משמעותה כי כל מנהיג קהילה, או אפילו כל אדם פרטי, הופך להיות “אפיפיור” בעצמו, המלמד את קהילתו את פרשנותו האישית לכתבי הקודש. זהו איננו המתכון לאחדות, כי אם לאנרכיה. עדיף ללא ספק לקבל את הסמכות שמינה ישוע המשיח ואשר שומרת בנאמנות על תורתו – כפי שהבטיח!

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית תזכה להכיר את תורתם האותנטית של ישוע ושל השליחים, כפי שנמסרה באמצעות המסורת השליחית!

4. אי־הטעייה של הכנסייה* מעניקה לנו ודאות במה להאמין וכיצד לחיות

הסיבה הטובה ביותר לקבל את סמכותה של הכנסייה הקתולית היא שישוע העניק לה מתנה מיוחדת של אי־טעייה: היא מגינה על הוראתה המחייבת והסופית בענייני אמונה ומוסר מפני טעות ושומרת על אחדות האמונה. אם אתה פרוטסטנטי, נוצרי אוונגלי או יהודי משיחי זה זמן מה, ודאי שמעת מאות דרשות המפרשות את כתבי הקודש בדרכים שונות, ולעיתים אף סותרות זו את זו באופן מהותי. אולי אתה נמנה עם המאמינים החשים כיום מבולבלים יותר ובטוחים פחות באמונתם מאשר לפני שנים אחדות, בשל כל התורות, התיאוריות והפרשנויות השונות והסותרות ששמעו.

ישוע המשיח מעולם לא רצה שכך יהיה. בשום מקום בכתבי הקודש איננו רואים כי כל מאמין או מאמינה לומדים בעצמם את כתבי הקודש ומחליטים בעצמם במה להאמין – ללא פנייה לסמכות גבוהה מהם. הנוצרים הראשונים קיבלו את האמונה השליחית עוד בטרם הושלמו כתבי הברית החדשה. גם לאחר שהכתבים כבר נפוצו, טרם הייתה הסכמה כללית על הקנון המלא, שכן מעמדם של ספרים אחדים נותר שנוי במחלוקת במשך מאות שנים. באמצעות המסורת השליחית הכירה הכנסייה בקנון המלא של הברית החדשה. המרות שאליה נכנעו בענייני אמונה ומוסר הייתה זו של השליחים ויורשיהם. ראינו לעיל כיצד הבטיח ישוע המשיח לתלמידיו כי “שַׁעֲרֵי שְׁאוֹל לֹא יִגְבְּרוּ” על קהילתו, וכי רוח הקודש ידריך אותם אל כל האמת ו“יְלַמֵּד אֶתְכֶם הַכֹּל וְיַזְכִּיר לָכֶם כָּל מַה שֶּׁאֲנִי אָמַרְתִּי לָכֶם” (יוחנן יד כו). אכן, בברית החדשה נקראת הקהילה “עַמּוּד הָאֱמֶת וִיסוֹדָהּ” (הראשונה אל טימותיאוס ג טו).

הקתכיזם של הכנסייה הקתולית אף שהחברה הפוסט-מודרנית שבה אנו חיים מעודדת ספקנות ואי־ודאות, אין זה אפשרי לבנות חיים ללא יסודות איתנים. למאמינים בכתבי הקודש אכן יש יסוד בישוע המשיח ובדבר אלוהים, אך יסוד זה מעורער לעתים קרובות בידי פירושים סותרים לכתבי הקודש. בניגוד לכך, אין דבר נפלא יותר מאשר הביטחון באשר למה עלינו להאמין וכיצד עלינו לחיות את חיינו. רוח הקודש הדריך בנאמנות את הכנסייה ב-2000 השנים האחרונות, כך שאנו יכולים לדעת בוודאות כיצד הבינו ופירשו השליחים והמאמינים הראשונים את כתבי הקודש. קרא בעצמך את הקתכיזם של הכנסייה הקתולית או את תקצירו (הקישורים באנגלית), ותיווכח לדעת בבירור מה באמת מלמדים כתבי הקודש, לאור מסורת הכנסייה, בעניינים חשובים כגון התגלות אלוהים, הבריאה, טבע האדם, השילוש, אלוהותו של המשיח, ביאתו השנייה הצפויה, רוח הקודש, טבע הכנסייה, מרים, אימו של ישוע, החיים לאחר המוות, השפעות הטבילה, סעודת האדון, כיצד אנו נושעים ועוד ועוד.

לא פחות חשוב לדעת כיצד עלינו לחיות, במיוחד כשאנו ניצבים בפני שאלות מוסריות קשות. אף שכתבי הקודש ברורים מאוד בענייני מוסר מסוימים, אין הם ברורים בכל שאלות המוסר באשר הן. אילו מן המצוות היו תלויות זמן ותרבות, ואילו מהן הן מוחלטות ובלתי משתנות? לדוגמה, בתנ״ך יש איסור על גילוח הפאות, על ציור הגוף בכתובות קעקע ועל אכילת חסילונים (שרימפס), ובברית החדשה יש מצווה לנשים לכסות את ראשיהן בעת התפילה; אך כתבי הקודש אינם עוסקים במפורש בכל שאלה מוסרית העומדת בפנינו כיום, כגון הפלות, הזרעה מלאכותית או שיבוט אנושי. כיצד עלינו לפרש את עשרת הדיברות בימינו? ללא מסורת בעלת סמכות נתונים המאמינים לחלוטין לגחמת הפירוש של מנהיג הקהילה שלהם; או שעליהם לבטוח בעצמם ובכושר השיפוט שלהם הכפוף לשגיאות ולטעויות; כך יקשה עליהם מאוד לדעת מה נכון ומה לא נכון. כפועל יוצא מכך יכולה להיות מצד אחד אנרכיה מוסרית שבה כל אחד קובע מוסר לעצמו וחוטא רבות מתוך בורות; ומצד שני לגליזם מוסרי נוקשה עד כדי עבדות לחוק והימנעות מדברים טובים רבים מתוך פחד שאולי יש בהם חטא. עדיף בהחלט לשאוב מבאר חוכמתה הנצחית של הכנסייה הקתולית, המונחית על ידי רוח הקודש, וזאת על מנת לדעת באמת מה טוב ומה רע ולחיות באושר חיי קדושה.

מובן שיכולת האי־טעייה של הכנסייה אין משמעותה כי חייהם של מנהיגי הכנסייה הם תמיד מושלמים. האפיפיור, הבישופים והכוהנים גם הם חוטאים, ואין הם מחוסנים מפני מעידות מוסריות, כפי שקרה לא פעם בעבר ואף יקרה, לצערנו, גם בעתיד. אך יש בכך עדות נוספת לנאמנותו ולגדולתו של אלוהים – שכן בענייני אמונה ומוסר הוא מדריך את הכנסייה, המורכבת מחוטאים טועים כמוך וכמוני, במהימנות מושלמת.

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית ביכולתך לדעת בוודאות במה להאמין וכיצד לחיות, אף בנושאים החשובים ביותר בחיים!

5. בכנסייה נמצאים מלוא אמצעי הישועה* וכל האמצעים לגדילה בקדושה ובמעלות הטובות*

אם הנך מאמין בישוע ונטבלת, אתה מצוי כבר בנתיב הישועה. אך קבלת ישוע כאדון וכמושיע באמונה בלבד אינה מַספקת כדי להיוושע, כך על פי כתבי הקודש. ישוע המשיח עצמו אמר כי “לֹא כָּל הָאוֹמֵר לִי ‘אֲדוֹנִי, אֲדוֹנִי’ יִכָּנֵס לְמַלְכוּת הַשָּׁמַיִם, אֶלָּא הָעוֹשֶׂה אֶת רְצוֹן אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם” (מתי ז כא), וכי “הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד עַד קֵץ הוּא יִוָּשַׁע”(מתי כד יג). פולוס, השליח הגדול, הזהיר מאמינים לעמוד בטובו של אלוהים פן “גַּם אַתָּה תִּכָּרֵת” (אל הרומיים יא כב). הוא מעודד אותנו “בְּיִרְאָה וּבִרְתֵת פַּעֲלוּ לְמִמּוּשׁ תְּשׁוּעַתְכֶם” (אל הפיליפיים ב יב), ומדבר אף על גופו שלו ועל הצורך להשליט בו משמעת ולהביאו לידי כניעה “שֶׁמָּא לְאַחַר שֶׁאַטִּיף לַאֲחֵרִים, אֲנִי עַצְמִי אֶמָּצֵא פָּסוּל” (הראשונה אל הקורינתיים ט כז). למעשים שלנו חשיבות רבה בכל הנוגע לישועתנו, שכן אלוהים “יִשַׁלֵּם לְכָל אִישׁ כְּמַעֲשָׂיו” (אל הרומיים ב ה–ח; השנייה אל הקורינתיים ה י; הראשונה אל פטרוס א יז; התגלות כ יב–יג).

מתנות רוח הקודש אנו נושעים אך ורק בזכות חסדו של אלוהים, ללא כל זכות קודמת מצדנו (אל האפסיים ב ח). עם זאת, עלינו להתאמץ למען ישועתנו ביראה וברעדה ו“דֶּרֶךְ צָרוֹת רַבּוֹת עָלֵינוּ לְהִכָּנֵס לְמַלְכוּת אֱלֹהִים” (מעשי השליחים יד כב). כמאמין בישוע כבר יש בידיך “כלים” רבים המועילים לפעולת “מימוש ישועתך”, תוך שיתוף פעולה עם חסדו של אלוהים: באמצעות האמונה בישוע המשיח והטבילה במים נסלחו חטאיך הקודמים; בקריאה בדבר אלוהים אתה לומד, במידה מסוימת, מהו רצונו, ופועל על פי הדרכתו; התפילה מעניקה לך עזרה וכוח; על ידי ההלל מעניק לך אלוהים משמחתו; באמצעות מעשי צדקה אתה גדל בהיותך דומה יותר ויותר לאלוהים ולאהבתו חסרת האנוכיות.

אך בהישארותך מחוץ לכנסייה אתה מפסיד “כלים” רבים שהעניק לנו ישוע כדי שנוכל לקדם את ישועתנו ואת ישועת העולם וכדי לסייע בידינו לגדול בקדושה. אתה ממשיך אמנם בדרך אל הישועה, אך בידיך “ציוד חלקי” בלבד – וכך מטרתך הופכת להיות קשה יותר להשגה. דנו כבר בחשיבותה של הסמכות: בהיותך מנותק ממסורתה הסמכותית של הכנסייה אתה חשוף לתורות שקר אשר עלולים לגרום לך להאט או אפילו לעצור בדרך לישועתך. אתה מפסיד את סעודת האדון, גופו ודמו של המשיח, האיחוד האינטימי ביותר בין החתן לבין כלתו (ראה בהמשך). כמו כן נשללים ממך רוב התקדישים (הסקרמנטים) האחרים שהעניק לנו האדון, תקדישים המעניקים לנו באמת את כוחו ואת חסדו. אינך נהנה לחלוטין מהגנתה ומתחינותיה של אימנו מרים ומאחדות מלאה עם התחברות הקדושים בשמים ובארץ, אולי מפני שאינך מאמין בהם כלל – ועוד הרבה יותר מכך!

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית תזכה במלוא הברכות שהאדון העניק לנו לישועתנו ולהתקדשותנו!

6. הליטורגיה הקדושה* של הכנסייה מכניסה אותנו אל רז הפסחא ומאחדת אותנו עם הפולחן השמימי של המלאכים והקדושים

אם היית פעם חלק מקהילה אוונגלית או משיחית הורגלת ללא ספק במפגשים מובנים בצורה חופשית, כריזמטיים אולי, בעלי דגש רב על הלל ולימוד נרחב מכתבי הקודש. אף שאין כל פסול בתבנית שכזו, היא בעייתית משום היותה תלויה רבות בטיבם של המנהיגים ושל המורים. אם צוות ההלל גרוע והמטיף משעמם או אינו נוגע לחייך, אתה עלול להתקשות למצוא את המזון הרוחני שאתה זקוק לו. מאמינים רבים שנחשפו לאסיפות אוונגליות או משיחיות לתקופה מסוימת חשים צורך באסיפה שמתרכזת פחות בבני אדם ויותר באלוהים; אסיפה שיש בה פחות דיבורים, פחות פעילויות ותוכניות, פחות חידושים וריגושים – אסיפה בעלת יותר עומק, יותר כבוד, יותר מסתורין ויותר יראת אלוהים. במילים אחרות, הם משתוקקים לליטורגיה (פולחן).

הליטורגיה של הכנסייה לעיתים קרובות נגמרות לנו המילים כשאנו מתפללים לאלוהים במילים שלנו. זה טבעי לגמרי: כולנו חשים לפעמים חלשים מבחינה רוחנית, עייפים, חסרי השראה או “יבשים”. אולי פתחת אז את ספר תהלים והתפללת בקול, וגילית כיצד דברי כתבי הקודש, שנכתבו בהשראת רוח הקודש, נעשו לתפילתך שלך, רוממו את נפשך וביטאו את מה שלא ידעת לומר בעצמך. זהו כוחה של הליטורגיה: דברי התפילה הנשגבים של מחברי כתבי הקודש, של מורים רוחניים ושל קדושים, השאובים מן המורשת הרוחנית העשירה של הכנסייה, נעשים למילים שלנו. הם מאחדים את מחשבותינו ואת ליבנו עם אלה שקדמו לנו, ומכניסים אותנו אל הליטורגיה הנצחית של הכנסייה, אל הפולחן השמימי שמעבר לזמן ולמרחב.

תפילה ליטורגית היא צורת התפילה הציבורית המסורתית ביהדות ובנצרות מראשיתן. חשוב לטפח שיח אישי וספונטני עם האדון בחיי התפילה הפרטיים, אך תפילתו הציבורית המשותפת של עם אלוהים הייתה ברובה ליטורגית.

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית אתה הופך לחלק מהמסורת הקדושה העשירה של הכנסייה ולמשתתף פעיל בליטורגיה הקדושה שלה – לב ליבו של רז הפסחא של המשיח, שנחגג באיחוד עם כל המלאכים והקדושים בשמים ובארץ!

7. הכנסייה מעניקה לנו את תקדישי המשיח (הסקרמנטים)*, אפיקי חסדו של אלוהים, חייו ואהבתו (המקור בקישור באנגלית)

תקדיש הפיוס המתנות הנשגבות והעצומות ביותר שהעניק לנו האדון, והעדות המדהימה ביותר לאהבתו, הן שבעת הסקרמנטים שכונן. באמצעות שבעת התקדישים האלה מעניק לנו המשיח את חייו ואהבתו. אפשר לומר שאלה מעין “צינורות” המקשרים בין השמים לבין כדור הארץ, אשר באמצעותם יוצק אלוהים את חסדו על ילדיו. התקדישים ממלאים אותנו ברוח הקודש; הם מרפאים אותנו, מטהרים אותנו, מזינים אותנו ומחזקים אותנו. מאחר שבזכותם יש לנו חלק בחיי אלוהים, הם האמצעי היעיל ביותר להפיכתנו לקדושים; התקדישים הם גם כלי הנשק שבאמצעותם אנו נלחמים את המלחמה הרוחנית. הסקרמנטים אינם רק סמלים אלא אמצעים המוסרים לנו באמת את חסדו של אלוהים ואת אהבתו. שבעת התקדישים הם:

  • הטבילה*: הלידה החדשה המטהרת אותנו מחטאינו (אל טיטוס ג ה), המעניקה לנו את רוח הקודש והמכניסה אותנו אל מותו ותחייתו של המשיח (אל הרומיים ו ג–ז)
  • חתימת הקודש (האישוש)*: שפיכת רוח הקודש בשלמותה, אשר מחזקת אותנו ומכניסה אותנו לגמרי אל שליחות הכנסייה (מעשי השליחים ח יד–יז)
  • האויכריסטיה (לחם הקודש או סעודת האדון)*: המעולה שבתקדישים; המשיח מאכיל אותנו בגופו ובדמו, בנפשו ובאלוהותו (מרקוס יד כב–כד; יוחנן ו נג)
  • הפיוס (הווידוי)*: הדרך שבה אנו מקבלים סליחה על חטאים שנעשו אחרי הטבילה – תקדיש שהופקד בידי השליחים על ידי ישוע (יוחנן כ כב–כג)
  • משיחת החולים*: מעניק לנו את היכולת לשאת מחלות, ולעתים מעניק לנו רפואה, מטהר את נשמתנו ומסייע לנו להתכונן לקראת המפגש עם אלוהים (יעקב ה יד–טו)
  • הנישואין*: במסגרת הנישואין הופכים הבעל והאישה לעדות חיה לקשר הנאמן שבין המשיח וכנסייתו (אל האפסיים ה כא–לג)
  • הסמכת הקודש*: ישוע הסמיך אנשים מסוימים לשליחות כהונתית מיוחדת, נוסף על תפקידנו שלנו כ“ממלכת כוהנים” (אל הרומיים טו טו–טז)

למרבה הצער, בעקבות הרפורמציה איבד חלק ניכר מהעולם הנוצרי חמישה משבעת התקדישים, ומצב זה נמשך עד ימינו. הדבר נבע בחלקו מאובדן האמונה של הרפורמטורים בתקדישים אלה, ובחלקו מדחייתם את הכהונה הסקרמנטלית, כלומר את תקדיש הסמכת הקודש. כדי שתקדישי חתימת הקודש, האויכריסטיה, הפיוס ומשיחת החולים יהיו תקפים, נדרשת כהונה שהוסמכה כדין במסגרת הירושה השליחית. בקרב המאמינים שלא שמרו על הירושה השליחית נותרו רק הטבילה והנישואין. קהילות המטבילות בשם ישוע בלבד, במקום בשם האב והבן ורוח הקודש, אינן מעניקות טבילה נוצרית תקפה. הכנסיות האורתודוקסיות, לעומת זאת, אף שאינן מאוחדות עם האפיפיור, שמרו על ירושה שליחית ועל הסמכת קודש תקפות, ולכן מצויים בהן עדיין שבעה תקדישים תקפים.

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית אתה זוכה לקבל את כוחו ואהבתו של המשיח בשלמותם, הניתנים לנו באמצעות שבעת התקדישים!

8. בכנסייה תוכל לקבל את מתנת האויכריסטיה (סעודת האדון)*: גופו ודמו של האדון, מקור החיים הנוצריים ושיאם

האויכריסטיה סעודת האדון נקראת “המעולה שבתקדישים” והיא “מקור החיים המשיחיים ושיאם”. זוהי מתנה גדולה כל כך, עד כדי היותה סיבה כשלעצמה – אכן, אולי הסיבה הטובה ביותר – להצטרף לכנסייה הקתולית. בסעודה האחרונה, שהייתה סעודת פסח, אמר ישוע לתלמידיו לאחר שבירך על הלחם ועל היין: “קְחוּ וְאִכְלוּ, זֶה גּוּפִי [...] זֶה דָּמִי, דַּם הַבְּרִית הַחֲדָשָּׁה הַנִּשְׁפָּךְ בְּעַד רַבִּים לִסְלִיחַת חֲטָאִים” (מתי כו כו–כח). אז ציווה עליהם: “זֹאת עֲשׂוּ לְזִכְרִי” (לוקס כב יט). בפסח הראשון, שנחגג בזמן יציאת מצרים, ציווה אלוהים על עם ישראל להקריב שה ולהזות את דמו על מזוזות הבתים על מנת להיות מוגנים מפני מלאך המוות. או אז אכלו בני ישראל את השה כאות לבריתם עם אלוהים. בסעודה האחרונה חשף ישוע את עצמו כשה האלוהים המכפר על חטאי העולם כולו, החותם איתנו ברית חדשה והמגן עלינו מפני מוות נצחי.

גם עלינו לאכול את השה – גופו ודמו של המשיח בקורבן הפסח האחד והיחיד שלו, הנעשה נוכח בפנינו בכל מיסה. ישוע עצמו אמר: “אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אִם לֹא תֹּאכְלוּ אֶת בְּשַׂר בֶּן-הָאָדָם וְלֹא תִּשְׁתּוּ אֶת דָּמוֹ, אֵין לָכֶם חַיִּים בְּקִרְבְּכֶם. הָאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרִי וְשׁוֹתֶה אֶת דָּמִי יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם... כִּי בְּשָׂרִי הוּא מַאֲכָל אֲמִתִּי וְדָמִי הוּא מַשְׁקֶה אֲמִתִּי” (יוחנן ו נג–נה). זו הייתה הצהרה מזעזעת, אשר בעקבותיה עזבו את ישוע רבים מתלמידיו (יוחנן ו סו). למרבה הצער, דבר דומה קרה בתקופת הרפורמציה – נוצרים רבים הגיעו למסקנה כי אינם יכולים להשלים עוד עם דבריו של המשיח. מאז נגזלה באופן טרגי מנוצרים רבים הזכות לקבל את לחם הקודש, שהוא מתנתו הגדולה ביותר של אלוהים עבורנו; זאת אם משום שאינם מאמינים בנוכחות האמיתית או משום שאין להם כהונה תקפה שבסמכותה להפוך את הלחם והיין לגופו ולדמו האמיתיים של האדון. וכך מאמינים רבים לוקחים חלק בסעודת האדון אשר – אף שזוהי דרך נהדרת לזכור את סבלות המשיח – יש בה לחם ויין פשוטים שאינם נוכחותו האמיתית והמוחשית של האדון. ככלל, נוצרים שאינם באחדות מלאה עם הכנסייה הקתולית אינם רשאים לקבל את לחם הקודש במיסה קתולית, שכן האויכריסטיה מבטאת את אחדותנו באמונה ובחיי הכנסייה. זאת משום שתקדיש זה הוא אות לאחדות ולאיחוד מלאים בין כל המאמינים (קכ״ק 1400); בשיתוף תקדיש זה עם מי שאינם מקבלים את מרותה של הכנסייה הקתולית יש כדי ליצור את הרושם המוטעה שכולנו מאוחדים, בעוד שבמציאות טרם הגענו לאחדות רוחנית מושלמת זו. אין בכך משום דחיית אחינו ואחיותינו הלא-קתוליים במשיח, אלא הזמנה עבורם ללמוד יותר על האמונה הקתולית כדי שיגיעו גם הם לאחדות מלאה עם הכנסייה וייקחו חלק בסעודת השה!

העובדה שנוצרים כה רבים אינם לוקחים את לחם הקודש היא מצערת במיוחד משום שהאמונה בנוכחותו האמיתית של המשיח באויכריסטיה מתועדת היטב כבר מן המאות הראשונות לתולדות הנצרות. פולוס עצמו כתב כי “מִי שֶׁאוֹכֵל מֵהַלֶּחֶם הַזֶּה אוֹ שׁוֹתֶה מִכּוֹס הָאָדוֹן שֶׁלֹּא כָּרָאוּי, יִהְיֶה אָשֵׁם לְגַבֵּי גּוּף הָאָדוֹן וְדָמוֹ” (הראשונה אל הקורינתיים יא כז). כחמישים שנה מאוחר יותר (107 לספירה) כתב הבישוף איגנטיוס מאנטיוכיה כי “כופרים מתנזרים מסעודת האדון ומתפילה משום שאינם מודים בכך שלחם הקודש הוא הוא גופו של ישוע המשיח גואלנו” (איגרת אל בני סמירנה ז, א; המקור בקישור באנגלית). אבות כנסייה רבים אחרים השתמשו גם הם בלשון נחרצת לא פחות בהעידם על הנוכחות האמיתית של המשיח בסעודת האדון.

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית תוכל להשתתף בסעודת הנישואין של השה ולסעוד על שולחן האדון בכל מיסה. תזכה לקבל את מתנתו הגדולה ביותר של אלוהים, האויכריסטיה: גופו ודמו, נפשו ואלוהותו של האדון שאהב אותך ומסר את עצמו למענך. זהו האיחוד הקרוב ביותר האפשרי עלי אדמות בין אלוהים לאדם, נשיקה בין שמים וארץ שאין לה תחליף. בקבלת האויכריסטיה אתה מקבל את חיי האהבה של אלוהים עצמו, הממלאים אותך בעוצמה אדירה בכוחו ובחסדו. האם זו באמת מתנה שתרצה לחיות בלעדיה?

9. בכנסייה הקתולית תגיע לאחדות מלאה עם משפחתנו הארצית והשמימית: התחברות הקדושים*

התחברות הקדושים אלוהים אינו מושיע אותנו רק כיחידים. הוא מושיע אותנו כמשפחה, כקהילה, כעם, כממלכה. מאמינים רבים הם בעלי תפיסה אינדיבידואליסטית משהו של הישועה, והם רואים בישועה דבר שהוא “ביני לבין ישוע”. הם אכן מבקשים ממאמינים אחרים כאן על פני כדור הארץ להתפלל עבורם, אך מכחישים כי כל קבלת עזרה מהקדושים שבשמים היא אפשרית או נחוצה. הם רואים בתיווך מעין זה העלאה באוב, שנאסרה על פי דברים יח; או הפרה של ההצהרה באיגרת הראשונה אל טימותיאוס: “הֵן אֶחָד הָאֱלֹהִים, וְאֶחָד הַמְתַוֵּךְ בֵּין אֱלֹהִים לִבְנֵי אָדָם – הָאָדָם הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ” (ב, 5). ישוע הוא ללא ספק המתווך היחיד בינינו לבין אבינו שבשמים, אך אין זה אומר כי איננו יכולים להשתתף בתיווך זה. בכל פעם שאנו מתפללים עבור אדם אחר אנו בעצם מתווכים עבורו בפני אלוהים. אלוהים אף מעודד סוג כזה של תיווך (הראשונה אל טימותיאוס ב א), ואנו רואים בברית החדשה כי מצב זה נמשך אף אחרי המוות – הקדושים שנלקחו להיות עם האדון ממשיכים להיות איתנו ולסייע לנו בדרכנו למטרתנו הסופית. הם “עֲנַן עֵדִים” (אל העברים יב א) המקיף אותנו, “רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁנַּעֲשׂוּ מֻשְׁלָמִים” שאיתם נתאחד בירושלים השמימית (אל העברים יב כב–כג). אפילו האיש העשיר הסובל בשאול העתיר בעד אחיו החיים עדיין, וביקש מאברהם לשלוח את אלעזר אל בית אביו כדי להזהירם (לוקס טז יט–לא). האיש העשיר ממלא כאן תפקיד של מפגיע בעד אחרים – האם סבלו עשוי לרמוז על כור המצרף? – ופנייתו לאברהם מרמזת על תפקיד של תיווך מצד אבי האומה לטובת מי שעודם חיים עלי אדמות. בספר ההתגלות אנו רואים גם כיצד הזקנים והמלאכים מביאים לפני כיסא אלוהים קערות מלאות קטורת שהן תפילות הקדושים שעל פני כדור הארץ (התגלות ה ח; ח ג); וכיצד הקדושים שמתו למען הבשורה מפצירים באלוהים: “עַד מָתַי, אֲדֹנָי הַקָּדוֹשׁ וַאֲמִתִּי, לֹא תִּשְׁפֹּט וְתִנְקֹם אֶת דָּמֵינוּ מִיּוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ?” (התגלות ו ט–י).

אלוהים מעוניין בישועה הפרטית של כל אחד ואחד מאיתנו, אך הוא מעוניין לא פחות באחדות האהבה בינינו – אחדות שאינה מופרת על ידי המוות (אל הרומיים ח לה–לט). משפחתו של אלוהים כוללת את כל חברי כנסייתו – בין אם על פני כדור הארץ, בשמים או מי שעדיין מיטהרים בכור המצרף (הראשונה אל הקורינתיים ג יב–טו). הקדושים שחיו לפנינו הם מופת הקדושה עבורנו; בשמים הפכה אהבתם למושלמת, וביכולתם לסייע בידינו בצורה טובה יותר באמצעות תפילותיהם מאשר היה באפשרותם כשהיו בחיים. הם מתפללים עבורנו ממעל ואנו יכולים לבקש את עזרתם ממקום מושבנו בעולם; אנו מצווים להתפלל גם עבור מי שסובלים בכור המצרף. אם מי מקרוביך נפטר אי פעם האם תפילה עבורו או תפילה לבקשת עזרתו אינה התגובה הטבעית והאנושית ביותר?

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית תיקח חלק מלא בהתחברות הנצחית האוהבת של כל הקדושים שבשמים, בארץ ובכור המצרף.

10. ישוע העניק לנו את אימו מרים* כאימנו, האוהבת אותנו ומשגיחה עלינו

אלוהים העניק לנו אם. כשראה ישוע את אימו מרים ואת יוחנן תלמידו עומדים למרגלות הצלב רגעים ספורים לפני מותו הוא אמר למרים “אִשָּׁה, הִנֵּה בְּנֵךְ” וליוחנן אמר “הִנֵּה אִמְּךָ” (יוחנן יט כו–כז). בייסוריו הרבים עשה ישוע המשיח יותר מ“סידורים אחרונים” במשפחתו. הוא הפך את מרים לאם האנושות כולה.

מרים וישוע התינוק כשהפך בן האלוהים הנצחי לבן אדם הוא שכן ברחמה של עלמה יהודייה זו במשך תשעה חודשים. כשם שארון הברית היה האות הקדוש לנוכחות אלוהים בקרב עמו במשכן ובמקדש, כך בחר אלוהים במרים לשאת בקרבה את נוכחותו שלו ולהיות לו ל“ארון הברית החדשה”הקדוש. על מנת להכין אותה למשימה נשגבה זו הוא העניק לה את חסדו במלואו והושיע אותה מכל חטא. זו הסיבה שבעטיה בירך אותה מלאך האלוהים במילים “שִׂמְחִי, בְּרוּכַת הַחֶסֶד” (לוקס א כח).

לאורך כתבי הקודש אלוהים משפיל את הגאים ומרומם את הענווים, כפי שאמרה מרים בעצמה: “עָשָׂה חַיִל בִּזְרוֹעוֹ פִּזַּר אֶת אֲשֶׁר מַחְשְׁבוֹת גַּאֲוָה בְּלִבָּם. שַׁלִּיטִים הוֹרִיד מֵעַל כִּסְאוֹתָם וּשְׁפָלִים שָׂם לְמָרוֹם” (לוקס א נא–נב). אלוהים בחר לבוא אל האנושות דרך האישה הענווה ביותר. בבשורות תפקידה הוא צנוע ומוצנע. גדולתה אינה מתגלה דרך מילים או מעשים נשגבים, אלא דווקא באמונתה השקטה, בציותה לדבר אלוהים, בנאמנותה בגידול ישוע ובהתמסרותה המלאה לו ולשליחותו. והיא אכן ראתה את הנולד כאשר הבינה שאלוהים ייתן לה מקום מרומם בסיפור הישועה, באומרה: “הִנֵּה ‘אַשְׁרֶיהָ’ יֹאמְרוּ מֵעַתָּה וּלְדוֹר דּוֹרִים” (לוקס א מח).

אנו מקבלים הצצה לתפקידה הנעלה של מרים בספר ההתגלות. יוחנן רואה בחזונו את ארון הברית מופיע במקדש השמימי (התגלות יא יט). מיד לאחר מכן הוא רואה “אִשָּׁה אֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ לְבוּשָׁהּ, הַיָּרֵחַ תַּחַת רַגְלֶיהָ, וְעַל רֹאשָׁהּ עֲטֶרֶת שֶׁל שְׁנֵים-עָשָׂר כּוֹכָבִים; הָרָה הִיא וְזוֹעֶקֶת מִכְּאֵבִים וְצִירֵי לֵדָה [...] לְאַחַר שֶׁיָּלְדָה בֵּן זָכָר, אֲשֶׁר עָתִיד לִרְעוֹת אֶת כָּל הַגּוֹיִים בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, נֶחְטַף בְּנָהּ אֶל הָאֱלֹהִים וְאֶל כִּסְאוֹ” (התגלות יב א–ב, ה). הבן הזה הוא ישוע המשיח ואימו, האישה, היא מרים, בת ישראל ואימה של הכנסייה. היא גם האישה שזרעה יפצע את ראש הנחש כפי שהבטיח אלוהים לאחר שחטאו אדם וחווה (בראשית ג טו). למרים תפקיד מרכזי במלחמה הרוחנית נגד השטן: “קָצַף הַתַּנִּין עַל הָאִשָּׁה וְהָלַךְ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עִם שְׁאָר זַרְעָהּ הַשּׁוֹמְרִים אֶת מִצְווֹת אֱלֹהִים וְלָהֶם עֵדוּת יֵשׁוּעַ” (התגלות יב יז). מיהם “שאר זרעה”? אנחנו. מרים היא אימנו האוהבת, המשמשת לנו מופת ומפגיעה בעדנו. היא מתפללת עבורנו ומסייעת לנו בדרכנו אל הישועה. היא אינה עומדת במקום ישוע המשיח אלא מובילה אותנו אליו. ככל שנלך בעקבות דוגמתה בענווה, בציות, בנאמנות, בקדושה ובאהבה, נידמה לה ולישוע יותר ויותר.

בהצטרפותך לכנסייה הקתולית תיכנס לאחדות מלאה עם משפחתו האנושית של אלוהים, שמרים היא אימה והמופת שלה: בת ישראל, אם המשיח ואם הכנסייה.

סיבה אחת־עשרה: “מחוץ לכנסייה אין ישועה”

ישוע מעניק לפטרוס את המפתחות לאחר שבחנו עשר סיבות טובות להצטרף לכנסייה הקתולית, הבה נבחן כעת סיבה נוספת הנובעת לוגית מכל העשר שלעיל: הכנסייה הכרחית לישועה (אף שיש להבין הצהרה זו כראוי). כמה מאבות הכנסייה הביעו זאת במילים בוטות משהו. קיפריאנוס מקרתגו, לדוגמה, כתב במאה השלישית:

“עליו [על פטרוס] בונה [האדון] את הקהילה, ואותו ציווה לרעות את צאנו... הוא כונן כס אחד ויחיד, וכונן בסמכותו שלו מקור וסיבה מהותיים לאחדות זו... אם מישהו [כיום] אינו מקבל את האחדות הזו עם פטרוס – האם ניתן לשער שהוא עדיין מאמין? אם מישהו נוטש את כס פטרוס, שעליו נבנתה הכנסייה – האם הוא עדיין יכול להיות בטוח כי הוא חלק מהכנסייה?” (קיפריאנוס הקדוש מקרתגו, על אחדות הכנסייה ד; שנת 251 לספירה)

“מי שהכנסייה אינה אימו אינו יכול לקרוא לאלוהים אביו.”(קיפריאנוס הקדוש, על אחדות הכנסייה ו; PL 4, 519)

האם פירוש הדבר שכל מי שאינו קתולי רשמית, לרבות נוצרים מאמינים, אינו יכול להיוושע? לא. כפי שראינו, אם אתה נוצרי שנטבל ואמונתו כנה, אתה כבר מצוי באחדות חלקית עם הכנסייה הקתולית ויש לך חלק בכוחו המושיע של ישוע, שהפקיד בידי הכנסייה.

מבחינה אובייקטיבית על מנת להיוושע יש צורך בכנסייה הקתולית האחת והיחידה שייסד ישוע המשיח ואשר לה נתן את האמת ואת החסד במלואם: “לפיכך מי שיודע כי הכנסייה הקתולית נוסדה כ[אמצעי] הכרחי על ידי אלוהים דרך המשיח ומסרב להיות או להישאר חלק ממנה – אינו יכול להיוושע” (קכ״ק 846). במילים אחרות, מי שחש ללא ספק כי רוח הקודש מגלה לו שהאמת נמצאת בכנסייה הקתולית, אך מתנגד מרצונו ובעקשנות להדרכת האדון להצטרף אליה, עלול לסכן את ישועתו.

אולם מבחינת האחריות האישית, האדון אינו רואה באדם אשם בשל אי־ידיעה שבאמת אינה באשמתו. מי שמחפשים את אלוהים בכנות ונענים לחסדו יכולים להיוושע, גם אם אינם מכירים במפורש את המשיח או את כנסייתו:

מי שאינם מכירים את בשורתו של המשיח ואת כנסייתו, שלא באשמתם, אך מחפשים אחר אלוהים בלב שלם וכן; ומנסים בכוח חסדו לעשות את רצונו כפי שהם מבינים אותו ועל פי מצפונם – גם אלה עשויים להיוושע (קכ״ק 847).

בסופו של דבר ישוע הוא המושיע. השאלה העיקרית כאן היא: כיצד בדיוק הוא מושיע אותנו? האם די באמונה בו? בכתבי הקודש ראיות רבות* לכך שאין די באמונה לבדה, וכי כולנו נישפט על פי מעשינו. ישוע הדגיש גם את חשיבות הטבילה (מרקוס טז טז) ואת חשיבות הכניעה למרותם של השליחים (מתי טז יט, יח יח; לוקס י טז; יוחנן כ כג) על מנת לקבל סליחת חטאים וחיי נצח, ואף הזהיר “אִם לֹא תֹּאכְלוּ אֶת בְּשַׂר בֶּן-הָאָדָם וְלֹא תִּשְׁתּוּ אֶת דָּמוֹ...” (יוחנן ו נג–נד). משמעות הדבר היא כי ניתן לקבל את מתנותיו של ישוע במלואן אך ורק בכנסייה הקתולית. אך אין זה אומר בהכרח כי קתולים הם אוטומטית במצב רוחני טוב יותר מאשר מאמינים לא-קתולים. ההפך הוא הנכון; לקתולים שקיבלו את החסד ואת האמת במלואם יש אחריות גדולה יותר לתת פרי ראוי למען מלכות אלוהים: “כָּל מִי שֶׁנִּתַּן לוֹ הַרְבֵּה, יִדָּרֵשׁ מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה” (לוקס יב מח). מצד שני, יש מאמינים לא-קתולים רבים החיים חיי אמונה, תקווה ואהבה למופת. אלוהים יגמול להם ודאי, אם יחזיקו מעמד עד הקץ בחיפושם אחר האמת, שהרי “הַמַּחֲזִיק מַעֲמָד עַד קֵץ הוּא יִוָּשַׁע”(מרקוס יג יג); זאת גם אם, שלא באשמתם, הם אינם מוצאים את דרכם אל הכנסייה הקתולית.

האם אלוהים רוצה שכולם יהיו קתולים?

מהי המסקנה העולה מכל האמור לעיל? אלוהים מעוניין שכולם יהיו קתולים כדי שלכולם תהיה גישה לברכותיו ולחסדו במלואם! כפי שמלמדת הכנסייה:

על מנת לאחד מחדש את כל ילדיו, שפוזרו והולכו שולל על ידי החטא, רצה אלוהים האב להכניס לכנסיית בנו את האנושות כולה כאחד. הכנסייה היא המקום שבו האנושות צריכה לגלות מחדש את אחדותה וישועתה. הכנסייה היא “העולם המפויס”. היא סירת המפרשים ש“מנווטת את דרכה בביטחה בעולם בעזרת מפרש צלב האדון, הנפרש למשב רוח הקודש”. על פי דימוי אחר אהוב על ידי אבות הכנסייה הכנסייה מיוצגת בתיבת נוח, שהיא היא לבדה מצילה מהמבול. (קכ״ק 845)

הצהרה שכזו ודאי אינה אהודה בקרבנו כיום, בחברות המדגישות רלטיביזם דתי ותקינות פוליטית. נוסף על כך, אתה עשוי לחשוב כי העולם היה מקום משעמם ביותר לו היו כולם קתולים. אך אין זה נכון: העובדה כי אלוהים מעוניין שכולם יקבלו את אמיתו ואת ישועתו במלואן אין משמעותה שהוא מעדיף חד-גוניות. ההפך הוא הנכון; אחדות הכנסייה מותירה מקום נרחב למגוון הרחב של עמים, תרבויות, מנהגים ומסורות בעולם. “העושר העצום בשונות שכזו אינו מנוגד לאחדות הכנסייה” (קכ״ק 814). בדומה לכך, “הכנסייה הקתולית אינה דוחה דבר אמיתי או קדוש שמקורו בדתות אחרות” (NA 2). וכך יש מקום בשפע לרוחניות ולתפילה במסורות אוונגליות, כריזמטיות ואפילו יהודיות, וכל זאת בקרב הכנסייה האחת הקדושה הקתולית השליחית.

אז … איפה המלכוד?

בשלב זה אולי אתה תוהה: “אם לכנסייה הקתולית יש כל כך הרבה להציע … אז איפה המלכוד? זה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי.”ייתכן שיש לך כמה מן ההסתייגויות הנפוצות האלה:

קראתי מעט מההיסטוריה של הכנסייה הקתולית, וידוע לי שקתולים עשו דברים נוראיים בעבר...

האם תרזה זה נכון. איש אינו מכחיש כי הכנסייה בנויה מבני אדם חוטאים, שכמה מהם גרמו שערוריות חמורות שפגעו באמונה הנוצרית. האפיפיור יוחנן פאולוס השני עצמו קרא לכנסייה “להיות יותר מודעת לחטאי ילדיה”; הכנסייה “מכירה בבניה ובבנותיה החוטאים”, ומעודדת אותם “להיטהר, באמצעות חזרה בתשובה, מטעויות העבר וממקרים של חוסר נאמנות, חוסר עקביות ואיטיות בפעולה” (Memory and Reconciliation: The Church and the Faults of the Past 1.3 (באנגלית)). אך מקרב הכנסייה יצאו גם אינספור קדושים במשך השנים – אלה שחיו את חיי הכנסייה ואת הוראתה בנאמנות. אלה היו בניה האמיתיים של הכנסייה, והם שמשקפים בצורה הטובה ביותר את טבעה של הכנסייה כתקדיש המשיח בעולם. למרות חטאיהם וחולשותיהם של קתולים הכנסייה נותרת בעינה – המעיין והמקור שממנו נובעים חיי המשיח ואהבתו, שאותם הוא רוצה להעניק גם לך.

הכנסייה הקתולית מעוניינת רק לשלוט בחייהם של אנשים...

בכנות, כמעט כל הקתולים, לרבות אנשי הכמורה, לעולם לא יידעו שהצטרפת לכנסייה. ההצטרפות לכנסייה אינה עניין של הוספת שמך לרשימה כלשהי. הכנסייה אינה מעוניינת לשלוט באיש, אלא בישועת העולם, מתוך ציות למצוות מייסדה לעשות את כל העמים לתלמידיו, כדי שבני האדם יוכלו “לקחת חלק באחדות שבין האב והבן ברוח אהבתם”(קכ״ק 850) ולפנות מחטא וממוות אל השמחה והתקווה שבחיי הנצח.

אני מכיר קתולים רבים פושרים או שאינם מאמינים אפילו. אני מוצא הרבה יותר חיים ואמונה בקהילה האוונגלית או המשיחית שלי...

נכון הוא הדבר שמאמינים לא-קתולים רבים עשויים להיות בעלי אמונה שוקקת חיים הרבה יותר מזו של קתולים רבים. מאמינים שכאלה זכאים לתשבחות על אמונתם, תקוותם ואהבתם שוקקות החיים. נכון הוא גם כי קתולים רבים זקוקים נואשות לשוב בחזרה אל אלוהים. אך אין בכך כדי לשנות את העובדה כי בהישארותך מחוץ לכנסייה הקתולית אתה מפסיד כמה ממתנותיו החשובות ביותר של ישוע המשיח, כפי שראינו לעיל.

הייתי בכמה כנסיות קתוליות שהכוהן בהן היה כה משעמם. אני לא מקבל מזון רוחני מדרשותיו, ולעתים אני תוהה אם יש לו אמונה כלשהי...

למרבה הצער, יש כוהנים שאינם מטיפים יעילים, אשר איבדו את אמונתם האישית או אפילו מתנגדים להוראת הכנסייה. זוהי טרגדיה ללא ספק, ועלינו להתפלל עבור כוהנים אלה ואפילו להטיף להם במקרה הצורך. לעתים ניתן למצוא כנסייה קתולית אחרת באזור, ובה יש כוהן טוב יותר. אם לא ניתן לעשות זאת, אף שמצב כזה הוא בעיה רצינית, חשוב לדעת שכשליו האישיים של כוהן אינם כשלעצמם מבטלים את תוקף התקדישים שהוא חוגג. ועל כן אין זה מדויק לומר כי “אינני מקבל מזון רוחני”, שכן אפילו “כוהן משעמם” הוא בעל כוח להעניק לך מחילה על חטאיך באמצעות הווידוי ולהאכיל אותך בגופו ובדמו של האדון בזמן המיסה. באשר ללימוד ולדרשות – הדבר החשוב ביותר הוא להכיר את כתבי הקודש ואת הוראת הכנסייה כראוי, כפי שמצויים בקתכיזם של הכנסייה הקתולית (באנגלית) ובתקציר (באנגלית). נוסף על כך יש אינספור ספרים ומקורות שונים זמינים באינטרנט, כגון הקורס המקוון של קתולים למען ישראל, שבאמצעותו תוכל ללמוד על כתבי הקודש ועל האמונה הקתולית.

אני יהודי. לעולם לא אבגוד באמונתי ובמורשתי היהודיות.

“אינך יכול להיות יהודי יותר מאשר בהיותך קתולי!” חקור אתר זה כדי למצוא תשובות באשר לסיבות שבעטיין האמונה הקתולית היא היא התגשמות היהדות – ללא ביטול היהדות; ותלמד גם כיצד אתה יכול להיות קתולי ובו זמנית לחיות חיי אמונה יהודיים מלאים. עיין במאמרים ובמקורות האלה:

מה יהיה המחיר?

אם אתה שוקל להצטרף לכנסייה הקתולית, אילו מכשולים וקשיים אתה עשוי לפגוש בדרכך “הביתה”?

לשינוי זה יש מחיר. תזדקק לענווה רבה, ל“ראש פתוח”, לנכונות לזנוח דעות קדומות ולתשוקה עמוקה המלווה בתפילה כדי לקבל את מלוא הדברים שיש לאלוהים להציע לך. תהיה חייב להתפלל הרבה וללמוד בשקדנות. תצטרך אומץ, סבלנות והתמדה – לפני ואחרי הטבילה או קבלתך הרשמית אל הכנסייה, תהיה חייב להחזיק “מַעֲמָד עַד קֵץ”. ייתכן שתיתקל בחוסר הבנה ואף בדחייה וברדיפה מצד משפחתך, חבריך וקהילתך. אולי אפילו תיתקל בחוסר עידוד ואף אפתיה מצד קתולים שאינם מבינים את מסע האמונה שלך ואת המחיר שהיה עליך לשלם.

הדרך אל אלוהים רצופה קשיים, אך גם עטופה בחסדו האינסופי ובאהבתו החובקת אותך. הוא קורא לך לחיי אהבה של נתינה עצמית. הוא קורא לך אליו. האם תיענה לקריאתו?

מה עליי לעשות עכשיו?

חגיגת המיסה אם אתה חש שאלוהים קורא לך להצטרף לכנסייה הקתולית:

  • בנה את הקשר שלך עם אלוהים. התפלל יום יום – שוחח איתו ובקש ממנו להדריך אותך אל אמיתותו ואל אורו.
  • למד על האמונה הקתולית באמצעות קתולים למען ישראל או בעזרת מקורות קתוליים אחרים.
  • מצא כנסייה קתולית באזור מגוריך והתחל לקחת חלק במיסה וללמוד על התפילה והליטורגיה הקתוליות.
  • התחבר לקתולים נאמנים המכירים את אמונתם ואוהבים אותה, כדי שיסייעו בידך להתקדם במסעך לקראת אלוהים.
  • שוחח עם כוהן באשר לרצונך להפוך לקתולי. הקשב לו בדריכות, וודא כי הוא נאמן לכנסייה. אם אתה חש כי הוא סוטה מהוראת הכנסייה, כפי שמופיעים בקתכיזם של הכנסייה הקתולית, בצורה כלשהי, או אם יאמר לך כי אינך צריך להפוך לקתולי – מצא כוהן אחר.

יברך אותך האדון וישמור עליך בדרכך אליו!


קריאה נוספת

אם אינך נוצרי או אינך מאמין בישוע, אולי תרצה לקרוא:

אם אתה יהודי, עיין גם במאמרים ובמקורות האלה:

כדי ללמוד עוד על הכנסייה הקתולית ועל הדרך להצטרף אליה, ראה גם:

האם אתה נוצרי אוונגלי או יהודי משיחי? אם כן, האם אמונתך נוטה לחוסר אמונה, לליברליזם, לפונדמנטליזם או לקתוליות? קרא עוד: The Tendencies of Evangelicalism (באנגלית).


FaLang translation system by Faboba
Israel Institute of Biblical Studies