הצהרת "נוסטרה אטאטה" בדבר יחס הכנסייה לדתות הלא־נוצריות
הוקראה על ידי האפיפיור פאולוס השישי ב-28 באוקטובר 1965
בבואה לבחון את עומק המסתורין שהוא הכנסייה, ועידה קדושה זאת זוכרת את הקשרים הרוחניים המקשרים את הברית החדשה אל גזע אברהם.
כנסייתו של ישוע המשיח מודעת לכך שניתן למצוא בתוכנית הישועה האלוהית את תחילת אמונתה ובחירתה אצל האבות, אצל משה והנבאים. הכנסייה מצהירה שכל המאמינים בישוע, אשר ’’בני האמונה בני אברהם’’ (אל הגלטיים, 3: 7) נכללים באותו ייעוד של האב הקדמון, ושישועת הכנסייה מתוארת מראש באורח מסתורי ביציאתו של עם האלוהים הנכחר מארץ העבדות. על כן הכנסייה איננה יכולה לשכוח שהיא קיבלה את ההתגלות של הברית הישנה באמצעות אותו עם, אשר אלוהים ברחמיו הרבים כרת עמו את הברית הקדומה. כן גם לא תשכח שהיא ניזונה מאותו עץ הזית הטוב שעליו הורכבו ענפי זית הבר של הגויים ( אל הרומיים, 11 : 24-17 ). הכנסייה מאמינה שישוע המשיח, שהוא שלומנו, עשה שלום בין יהודים לגויים באמצעות צלבו, והפכם לאיש-אחד בבשרו ובנפשו (אל האפסיים, 2: 16-14).
בדומה לכך, הכנסייה מציבה לעד לנגד עיניה את דברי השליח פאולוס על שאריו: ’’אשר הם בני ישראל ולהם משפט הבנים והכבוד והבריתות, מתן התורה, עבודת קודש ודברי ההבטחות: האבות להם הם והמשיח לפי בשרו מהם יצא’’ (אל הרומיים, 9 : 5-4), בנה של מרים הבתולה. יתר על כן, היא נוצרת בליבה שהשליחים, עמודי התווך עליהם מכוננת הכנסייה, כמו רבים מאותם תלמידים ראשונים שהביאו את ישוע המשיח לעולם, יצאו מקרב העם היהודי.
כפי שמעידה כתבי הקודש, ירושלים לא הכירה בהזדמנות האלוהית כאשר זר הגיע (לוקס 19: 42). רוב היהודים לא קיבלו את הבשורה, אדרבה, רבים התנגדו להפצתה. למרות זאת, השליח פאולוס טוען שהיהודים נותרו יקרים מאוד לאלהים, בזכות האבות, כיוון שאלוהים איננו ניחם על המתנות שהעניק או על בחירתו. יחד עם הנביאים ועם אותו שליח הכנסייה מצפה ליום, הידוע לאלוהים לבדו, שבו כל העמים כולם יקראו בשם אדוני בקול אחד ’’לעבדו שכם אחד’’ (צפניה 9: 3)
הואיל ולנוצרים וליהודים מסורת רוחנית משותפת, ועידה קדושה זאת מבקשת לעודד ולקדם הבנה והוקרה הדדיים. ניתן להשיג בעיקר באמצעות חקר המקרא ותאולוגיה, בדיונים ידידותיים.
למרות שרשויות היהודים ואלה שהלכו בעקבותיהן דחקו להביא למותו של ישוע, אין להאשים ללא הבחנה את כל היהודים של אותו זמן או את היהודים כיום, בפשעים שבוצעו במהלך ייסורי המשיח. נכון הדבר שהכנסייה היא עמו החדש של האלוהים. אף על פי כן, לא ניתן לדבר על היהודים כדחויים או מקוללים, כאילו הדבר נובע מכתבי הקודש. לכן, על הכל להיזהר שמא בשעת הוראה או הטפה של דבר האלוהים יורו משהו שאיננו תואם את האמת של מסר הבשורה או את רוחו של ישוע המשיח.
אכן, הכנסייה מגנה כל צורה של רדיפה המכוונת נגד כל אדם. בזכרה את מורשתה המשותפת עם היהודים, ובהיותה מונעת לא על ידי שיקול פוליטי אלא אך ורק על ידי שיקול דתי של חסרד נוצרי, הכנסייה מצטערת על כל השנאות, רדיפות וגילויי האנטישמיות שכוונו בזמן כלשהו או ממקור כלשהו כלפי יהודים.
הכנסייה גרסה תמיד וממשיכה לגרוס שישוע המשיח, מתוך אהבה שאין לה שיעור, קיבל על עצמו מרצונו החופשי סבל ומוות בשל חטאי כל בני האדם, כדי שהכל יוכלו לזכות בישועה. על כן חובתה של הכנסייה להכריז בהטפתה על צלבו של ישוע כאות לאהבתו האוניברסלית של האלוהים וכמקור כל חסד.
